שבתאי בן ארויו ז"ל

אבלים: משפחת עדי ומשה טמיר, המשפחה, המכרים והידידים.
המנוח היה צייר ואיש האופרה הישראלית.

האופרה הישראלית אבלה על פטירתו של ידיד האופרה אשר נמנה על מייסדיה.

4 Comments

  1. איל תמוז

    שפסל'ה יקר כפי שקראה לך אמא שכל כך אהבת,
    הלכת מאיתנו בחטף לאחר שנה של מגפה שמנעה מאיתנו להיפגש,
    מדי פעם שוחחנו בטלפון ותמיד נשמע קולך אופטימי ומצפה לבאות.
    היו לך עוד תכניות רבות וביניהן לסיים את הציור של אמא, זה כבר לא יקרה, יש לי זכרונות יפים ונעימים ממך, יחסר לנו קולך המתנגן, החיוך הקורן, וכמובן האהבה שלך.
    מקווה שגם במקום שאליו הגעת יש מכחול ותוכל להמשיך וליצור.
    אומרים באופרה שעד שהגברת השמנה לא שרה זה לא נגמר, כנראה בשבילך היא כבר שרה, היי שלום, יהי זכרך נצור בליבנו.

  2. סימן טוב שמעון שגיא

    נר זיכרון

    רס"ל (מיל') שבתאי ("בּוּבִּי") בן ארויו ז"ל
    (1934 – 2021)

    חמישה אנשים גרמו לי לרצות להיות בתותחנים: ארבעה מדריכים שלי בתנועת ה"מכבי הצעיר" סניף רמלה: משה מלמד – מי שהיה שגריר ישראל במכסיקו ("מתותחן לדיפלומט" "תמיד תותחן" 20 עמוד 12), אהרון טייטלמן איש גדוד איכון, יקים ג'רסי ז"ל מי שהיה סמג"ד נ"מ הרצליה, אבנר פלד ז"ל מי שהיה השרטט הראשי בבה"ד 9 ובן דודי – שבתאי בן ארויו ז"ל. אני נושא עמי זיכרון ילדות, הייתי בן 12 כאשר צעד מצעד יום העצמאות ברמלה ובג'יפ שנשא את נס חיל התותחנים עמד שבתאי. מאוחר יותר הפכתי להיות אוהב אופרה, ב"אשמתו" הישירה של דובר האופרה הישראלית. – שבתאי בן ארויו. (ראה: "פעם תותחן תמיד תותחן" "תמיד תותחן" 25 עמוד 20).
    שבתאי נולד בסופיה בירת בולגריה, בשנת 1934 בן אמילי ויוסף, עלה לארץ, עם משפחתו, בשנת 1943 (בן 9). צייר (אוטודידקט) שהציג החל משנת 1960 תערוכות במקסיקו וארצות שונות בדרום אמריקה, בחסות משרד החוץ הישראלי והמכון לקשרי תרבות ספרד ופורטוגל. השתתף בתערוכות יחיד ומשותפות. עבודותיו נמכרו במכירות פומביות של "סותביס" (ניו יורק) ו"נאגל" בפרנקפורט ובמכירות פומביות בישראל. משנת 1957 עד 1982 היה עוזרה של מייסדת האופרה הישראלית, אדיס דה פיליפ, ושימש כדובר האופרה והממונה על יחסי הציבור שלה.
    מותיקי חיל התותחנים הישראלי (בשנים 1954 – 1957). היה נגד תחזוקה במפקדת קצין התותחנים הראשי – ועסק בהקמת גדוד איכון. שירת בחיל במסגרת המילואים במשך 23 שנים והשתתף בארבע מלחמות.
    בשנת 1954, גוייס לצה"ל, בסוף הטירונות, העבירו אותו לתותחנים, אל מפקדת קתמ"ר. בעודו מנקה את גינת משרדו של הקתמ"ר, נקרא אל סגן הקתמ"ר, סא"ל דן חירם ז"ל.
    ולאחר ראיון קצר, טלפן דן חירם לרס"ן שחורי – קצין אפסנאות מפקדת קתמ"ר ולרס"ל ברוך יעקב, נגד האפסנאות – ופקד עליהם לשלב אותו בעבודה.
    "בּוּבִּי קיבל על עצמו את דין חת"מ. הוא ידע טרם גיוסו שלא משנה מה יהיה תפקידו בצבא, העיקר הוא שזה שירות למדינה. מאז עלותו כפליט שואה, ידע "שאין לנו דבר טוב יותר מצה"ל".
    שנתיים ומחצה במקתמ"ר בין השנים 1954 עד 1957, עברו די מהר. השתלב מיד ביחידה, והשתתף בפעילויות שונות. התחיל כטוראי ולאחר שעבר קורס תותחנות נ"ט, סיים את שירותו בדרגת סמ"ר. לא התאים לקורס קצינים בגלל מצב בריאותו.
    במפקדת קתמ"ר הייתה לו הזכות לעבוד במחיצתם של קציני תותחנות לכל סוגיה. קשר קשרים טובים עם כולם. קצינים אלה ואחרים פעלו לא רק כמפקדים אלא שידעו ליצור תחושה של יחידה מאורגנת וידידותית למרות היותה במתכונת צבאית.
    נפל בחלקו לטפל בעניינים שונים ומגוונים ולהשתתף במלחמות, אבל גולת הכותרת של תפקידיו היה כאשר קצין הפיתוח של קתמ"ר, סא"ל דב טירס (אביו של הקתמ"ר לשעבר, עודד טירה), הורה לו, בסודיות, לעזור בהקמת יחידת חשבון אפסנאית: "גדוד איכון 874" חת"ם. יוזם הקמת הגדוד המיוחד הזה היה סא"ל שלמה כרמל ("תמיד תותחן" מס' 1). לקראת הקמת הגדוד חיפשו בצה"ל חיילים בעלי השכלה גבוהה וכישורים מיוחדים, שיוכלו להשתלב ביחידה המיועדת לקום. בין היתר, היה צריך לשכנע את ראשי מערכת הביטחון בנחיצותה של היחידה. הוקם מערך הדרכה, הוקמו גונדות מודדים, מגלי סוללות (מגסו"ל), מגלי רשף (מגל"ר), רדיו תיאודוליטים, רדיו סונדה ועוד.
    סא"ל טירס שקד על הקמת היחידה הזאת – זה היה ה"בייבי" שלו. לפי הוראות קתמ"ר, הוא הצליח לארגן הכל ולקבל את אישורי הרמטכ"ל ומשרד הביטחון. בסיום עבודות ההכנה עם צוות ההקמה, קיבל אור ירוק להזמין ציוד מאנגליה ומהארץ. הוקצו מספר צריפים ליד מפקדת קתמ"ר וזומנו חיילים בהתאם לרשימות המוכנות מראש.
    פתח את יחידת החשבון וקלט את הציוד היקר. היחידה הוקמה על קציניה וחייליה, והחלה לפעול כשעון שוויצרי ע"י המפקד סא"ל דב טירס. שירת ביחידה במערכת "קדש". עם שחרורו משירות חובה, בשנת 1957, הוחלף ע"י רס"ל ציגלר. השתחרר משירות סדיר כאשר בכיסו 47 ל"י ותעודות מחמיאות.
    תוך עבודתו במפקדת קתמ"ר מצא עניין מיוחד במחלקת הפרסומים בפיקודו של רס"ן גבי קמיני שהיה, בין היתר, גרפיקאי וקריקטוריסט. התבקש לעזור לד"ר זאב פון וייזל – ההיסטוריון של חת"מ, שהיה מגויס מדי תקופה לחבר את ההיסטוריה הרשמית של חיל התותחנים, והיה זה ניסיון יוצא מן הכלל לעבוד במחיצתו של אדם, רופא ותותחן שהיה לאגדה בחייו.
    בעת שירותו במקתמ"ר, המשיך לצייר בזמנו החופשי. ניגש אליו אזרח עובד צה"ל (בח"ק – בחזקת קצין) ממחלקת המחקר והציץ בעבודותיו. ואמר: "יש ציור שברצוני לרכוש". זאת היתה הפעם הראשונה שמישהו ביקש לקנות עבודה שלו, ציור לא גדול בצבעי מים. שילם 7 ל"י בשלושה תשלומים.
    שירת בגדוד, כחיל מילואים, עוד 23 שנים. השתתף במלחמת "ששת הימים" ומלחמת "ההתשה". בזמן מלחמת "יום הכיפורים" היה כבר בשירות הג"א, אך מפקדיו, רס"ן מתי שטריקברג – שריג וסרן יהודה גבירצמן, ביקשו ממנו להצטרף ליחידה מפני שאין לו ממלא מקום. הסכים להצטרף בהתנדבות, לא סיפר להם על מחלת יתר לחץ דם שלו, שבעטייה שוחרר משירות מילואים. האמת, שנטל על עצמו סיכון – אך את תפקידו ביצע. היה גאה לשרת ביחידה שפעלה במסגרת פיקוד דרום באוגדה של האלוף אריאל שרון. מפקדיו נהגו בו בהגינות ועם סיום המלחמה שחררו אותו לקבלת טיפול רפואי. בסוף המלחמה הוזמן לטכס ביפו והועלה לדרגת רס"ל.
    בין השנים 1957 עד 1982, פתח סטודיו לעיצוב גרפי, בשנת 1985 התמנה כחבר במועצה הציבורית של האופרה הישראלית החדשה – תל אביב. תפקיד אותו מילא עד יומו האחרון.
    פרסם רשימות ומאמרים על מוסיקה ואמנות האופרה, בשורה של ספרים ובעיתונים "הארץ", "דבר", בשבועון: "דבר השבוע", ברבעונים: "במה", "אופרה" והירחון "מוסיקה". באוסף עבודותיו מאות יצירות של נוף דומם, נוף ימי, ופורטרטים של גדולי המוסיקה וגאוניה, זמרים, מלחינים, מנצחים וכדומה. וכן, 5 ציורים בנושא: "תותחי צה"ל מדברים".

    "בּוּבִּי כתב לי פעם: "לא סתם אומרים: "פעם תותחן תמיד תותחן" – אני מרגיש את עצמי, תמיד, כחלק קטן מהחיל הזה ומתעניין בנעשה בו, כשאני לומד הרבה מכתב העת שלנו "תמיד תותחן" המגיע אלי בקביעות כחבר בעמותה. משנת 1989 אני חבר בעמותת "יד התותחנים", העושה עבודת קודש בהנצחת חללי החיל שהקריבו נפשם למען המדינה. חושבני שכל מי ששרת אי פעם בחיל חייב להצטרף לעמותה. חיל התותחנים, כפי שהכרתי בשנת 1954 עבר מהפכות ועשה גדולות תוך התקדמות ענקית בכל התחומים. צה"ל יכול להתברך בחת"ם שרבים שרתו בו מההתחלה הצנועה ועד היום".

    חברו משה תמיר כתב במודעה לזכרו: "הלכת מאיתנו בחטף לאחר שנה של מגפה שמנעה מאיתנו להיפגש, מדי פעם שוחחנו בטלפון ותמיד נשמע קולך אופטימי ומצפה לבאות. היו לך עוד תכניות רבות וביניהן לסיים את הציור של אמא, זה כבר לא יקרה, יש לי זכרונות יפים ונעימים ממך, יחסר לנו קולך המתנגן, החיוך הקורן, וכמובן האהבה שלך. מקווה שגם במקום שאליו הגעת יש מכחול ותוכל להמשיך וליצור. אומרים באופרה שעד שהגברת השמנה לא שרה זה לא נגמר, כנראה בשבילך היא כבר שרה, היה שלום, יהי זכרך נצור בליבנו".

    שבתאי בן ארויו הלך לעולמו ב 18.1.2021 ערירי, בן 87 היה במותו. יהי זכרו ברוך.

    • אמיר

      רב תודות לך, שמעון שגיא. מכיר את שמו, כיוון שאמי שרה באופרה "הישנה". שמחתי לגלות את שאר הדברים שעשה. יהי זכרו ברוך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גודל ניתן להעלות image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other ניתן לשים קישור ליוטיוב Drop file here

 

Back to Top
דילוג לתוכן