יקירתנו
שולמית (סולה) לסקוב
הלכה לעולמה בשיבה טובה
ההלוויה תתקיים ביום ב', ט"ז אלול תשע"ו, 19.9.16, בשעה 12:00, בבית העלמין קרית שאול בת"א
ביקורי תנחומים בבית המנוחה בתיאום 02-6525854
אבלים: אחיה, דוד חן ומשפחתו
אוניברסיטת תל אביב והמכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן אבלים ומנחמים את המשפחה על פטירת יקירתם.
המנוחה הייתה חוקרת במכון לחק הציונות וישראל.
אגודת נאמני המחקר החקלאי ושוחריו – מרכז וולקני אבלים ומנחמים את המשפחה על פטירת יקירתם.
המנוחה הייתה מידידי מכון וולקני, תרמה קרן מלגות ע"ש בעלה רא"ל חיים לסקוב ז"ל.
העיר תל אביב יפו, רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב יפו וחברי מועצת העיר אבלים על פטירת יקירת העיר.
שולמית לסקוב, שהלכה לעולמה, שבעת שנים ומעשים, הייתה שכנתי שנים רבות.
היא הייתה אישה מיוחדת. עד גיל מופלג לא נעזרה במעלית אלא הייתה יורדת במדרגות מדירתה בקומה העשירית. עד גיל מופלג נהגה במכונית וניגנה בויולה בהרכב קאמרי. כשלא התאפשר לה לנגן עם ההרכב, הייתה נעזרת, כך סיפרה לי, בתקליטי "Music Minus One", שבהם התקליט מילא את מקום ההרכב.
כשנכנסתי לדירתה בפעם הראשונה, הראתה לי בגאווה את חדר העבודה של חיים לסקוב שלא הכניסה בו שום שינוי מאז פטירתו, והתגאתה באוסף הינשופים שלה.
בהמלצתו של ד"ר מרדכי נאור, שכתב את הביוגרפיה על חיים לסקוב ועבד אתה במכון לחקר הציונות, התקנתי לדפוס את ספרה "קול קורא: חייו וזמנו של יוסף ויתקין". והיא הודתה לי במבוא לספר.
ב-2010 נכחתי בטקס שבו קיבלה את אות יקיר תל-אביב. היא הייתה נרגשת ואני צילמתי אותה מקבלת את האות מידיו של ראש עיריית תל-אביב-יפו, רון חולדאי.
היא הייתה צלולה עד יומה האחרון.
לאחרונה אף למדה לעבוד עם מחשב בעזרת מורה שהייתה באה לביתה.
בפגישות אקראיות שלנו תמיד התעניינה בהדר. לה לא היו ילדים משלה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
יהי זכרה ברוך!
שולמית לסקוב- נעימת נגינות ( בכנור ובוויולה), נעימת דברים ( בכתב ובעל פה), נעימת הליכות וחיים- חיים עתירים ( לעייניים- יופיה, לאזניים- נגינתה, לראש- מה שכתבה וספרה, כולל האוטוביוגרפייה הנחמדה שלה- בלי חשבון, לנשמה: התנהלותה, זה שהייתה), זכרה קיים, ברוך ומאיר.
עם אחיה ( נעים נגינות ודברים), עם חברייה ומוקירייה בשמחה על המאה בה הייתה כפי שהייתה, בצער (מעבר להגיון הטבע) על שהסתיימה.
נימה דיקר- גפן
שולמית השכנה שמעלינו.
בשבע-עשרה השנים בהן אנו מתגוררים בדירה שמתחת לדירתה למדנו להכיר אותה: אשה קטנה אך חזקה, צנועה אך רבת פעלים וידע, חיה בגפה אך מוקפת חברים.
לא פעם פנתה לעזרתי בעניינים טכניים פעוטים (הטלויזיה, החשמל, האינסטלציה) וכאות תודה העניקה לי את סיפרה על יוסף טרומפלדור עם הקדשה בכתב ידה.
יחסרו לנו צעדיה מעל ראשינו. שולמית תחסר לנו.
יהי זכרה ברוך!
שולמית אישה יקרה.
אישה מקסימה צנועה וענוה שזכתה לאריכות ימים
ואנו זכינו לאהוב להכיר ולהוקיר איכויותיה האנושיות.
היסטוריונית מהשורה הראשונה שטיפלה בחומרים היסטוריים ברמה הגבוהה ביותר ברמות דיוק מדהימות.
הערכתנו והוקרה באיכות עבודותיה ומחקריה על העלייה הראשונה הביאו להמלצתנו לקבלת פרס הרצל של עירית הרצליה שאכן הוענק לה וביטא הכרה ציבורית באיכות עבודתה.
היא תחסר לכל מי שהכיר אותה.
ישראל גלעד
מזכיר עמותת העלייה הראשונה