שי בן הגיא ז"ל

מושב מעלה גמלא מנחם את המשפחה על מות יקירם.
ההלוויה תתקיים ביום ד' ה- 25.07.12, בשעה 18.00, בית עלמין מושב מעלה גמלא.
המנוח היה חבר המושב.

3 Comments

  1. אילנה אביים (פלוטניצקי)

    שי היה תלמיד שלי בבית ירח (הייתי מורה לספרות בכיתה י'). הוא זכור לי כבחור בוגר, יחסית לגילו, חכם ודעתן. הוביל מרד בכיתה נגד הוראת הספרות, ולמרות זאת הצליח להרשים אותי ולעורר את הערכתי לאישיותו הנחושה. כאב לי לראות את מודעת האבל על מותו. יהי זכרו ברוך.

  2. צביקה ורדי

    מאת צביקה ורדי, בן כתה, אפריל 2014

    לקראת פגישת המחזור המתוכננת של פלוגת בני-משקים בנח"ל, נובמבר-65, עודכנתי בדבר פטירתו בטרם-עת של שי.
    כבן-כיתה שלו, במשך ארבע שנות לימודינו המשותפות בתיכון "בית-ירח" שליד הכנרת, הכרתי אותו במגוון האישיות שלו,שמהראוי להעלותה בכתובים.
    שי היה בחור חזק ומפותח פיזית יחסית לגילו. חכם,דעתן ותלמיד מצויין במקצועות ההומניים והריאלים כאחד. במיוחד אהב את שיעורי ההיסטוריה והאזרחות. גילה ערנות רבה למתרחש פוליטית ומדינית בארצנו ובעולם כולו, והתמצא היטב בנושאים אילו.
    גם בספורט הצטיין, ובמיוחד בכדורגל. כפי שנאמר: "רגלו- לא היתה טמונה בצלחת". שי נחשב כמכדרר שקשה לעצרו, בדרכו עם הכדור לשער שכנגד.
    בחלק משנות לימודינו המשותפות בתיכון, יצא לי להיות בן-זוגו בשולחן הלימודים,
    ונצרה בינינו חברות וידידות אמיצה. שי גילה עניין רב בנעשה בקיבוצו דגניה-ב', ומאד אהב והשקיע בלימודי החקלאות שבביה"ס.
    בצבא, עבר את מסלול פלוגת בני-המשקים בנח"ל. יחד עשינו את הטירונות וקורס המכ"ים שבהכשרה הצבאית הבסיסית. הצטיין בקורס המכ"ים ונשאר בשיבטה להדרכה. מאוחר יותר המשיך לקורס קצינים והלאה.
    בעת "תהליך ההתנתקות", שכלל גם את צפון-השומרון בו התגוררתי,קיבלתי ערב אחד טלפון משי ובו הוא התעניין בשלומי, ואיך אני עובר תקופה קשה זו של הצורך במעבר ממקום מגורים אחד למישנהו. האיכפתיות שלו, הרגשת החברות, והדאגה הכנה שהכל יסתדר נגעו לליבי. ידעתי שהידידות שלנו היא כנה ואמיתית.
    קשה היתה לי הידיעה על פטירתו, עדין צעיר, בשנות הששים לחייו, כשלפניו עוד הרבה
    מעש. יהי זכרו ברוך.

  3. משה כהן

    גם לי נודע לא מזמן על מותו של שי. ישנה תמונה שחרוטה אצלי חזק בזכרון. מלחמת ששת הימים. כיבוש מוצב עורפיה ברמת הגולן. אני ראשון בתעלה. יורה בכל זיג וזג, משליך רימונים לעמדות שבדיעבד מסתבר שהסורים ברחו מהן ונטשון זמן קצר קודם לכן. שי המ"מ מתקדם אחרי. הוא מעביר אליי מחסניות כששלי נגמרות ומזרז אותי לנוע קדימה. אני זוכר את השילוב של דיבורו הרציני והמתוח עם זיק החיוך שבעיניו. הכרתי אותו עוד מהעמק, ממשחקי הכדורעף. גם בזה הוא שלח את ידו. ההיכרות בינינו והתחושה שהוא סומך עליי. את זה ראיתי בעיניו.
    לא ייאמן. כה צעיר…
    יהי זכרו ברוך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גודל ניתן להעלות image, audio, video, document, spreadsheet, interactive, text, archive, code, other ניתן לשים קישור ליוטיוב Drop file here

 

Back to Top
דילוג לתוכן