בן דודנו האהוב
סרן אבנר בן יוסף הי"ד
בן דודינו שושנה וחיים ז"ל מאביחיל – נפל ממש היום לפני 47 שנה בתעלת סואץ
ניחומים מקרב לב לחנה'לה, הילדים והנכדים
זיכרו היקר של נרה'לה לא ימוש מלבנו לעד !!!
בברכה, יוסי דה ליאון, פתח תקווה – כ"ג בתשרי ה'תשפ"א
www.izkor.gov.il/%D7%90%D7%91%D7%A0%D7%A8%20%D7%91%D7%9F%20%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/en_b87da7970371d97a58b199f53a11649d

ברוך דיין האמת
בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים על פטירתה של
אמנו אחותנו וסבתנו האהובה הטובה והמסורה
מרת נעמי הרטמן ע"ה
אלמנת ר' מנחם יחזקאל ז"ל בת ר' ישראל הלוי שפירא ז"ל
ההלוויה התקיימה ביום רביעי, ד' חוהמ"ס, י"ט תשרי
יושבים שבעה ממוצאי שמחת תורה בביתה רחוב התיכון 32 א', חיפה
עפ"י הנחיות משרד הבריאות
המשפחות האבלות:
הרטמן, שפירא, הראל
מאור, כרמלי, גוזמן, לוזון, שפיצר, מורביה

הנהלת בית הכנסת המרכזי ע"ש יעקב יצחק שלינקה ראשון לציון, רב בית הכנסת וציבור המתפללים אבלים על פטירתו של מתפללנו היקר,
אלימלך ב"ר ברוך קרויטורו
ומוסרים תנחומים לבנים, לכלות, לנכדים ולנינים.
המנוח, ניצול שואה, יוצא העיר דורוחוי (Dorohoi) ברומניה, הלך לעולמו בי"ז בתשרי תשפ"א והובא למנוחות בבית העלמין גני אסתר ראשון לציון בי"ח בתשרי תשפ"א.
השבעה בחוג המשפחה עקב המצב.
טלפונים לניחום אבלים:
ד"ר סונל קרויטורו: 050-9664585
ד"ר מיליאן קרויטורו: 050-6267312

אבי סבינו דודנו וחמי היקר האיש הלבבי ונעים ההליכות נפטר לאחר יסורים.

ההלויה נערכה אתמול בחוג המשפחה עקב מיגבלות הקורונה
השבעה בחוג המשפחה לאור מגבלות הקורונה נא להימנע מביקורי תנחומים.
ניתן לצור קשר לטלפון 0505833815 חגית.
יהי זיכרו ברוך

בס"ד,
לזכרו של אהרון שניידר ז"ל
מאת: ישראל זיסק
במלחמת העצמאות התפרסם קבוץ נגבה
בעמידת הגבורה שלו נגד כוחות עדיפים של הפולש המצרי.
כארבעת אלפים פגזים נורו לעבר הישוב.
השם נגבה נעשה לסמל של עוז, גבורה וחירוף נפש.
אהרון שניידר ז"ל נהפך לאגדה ולסמל עוד בחייו,
לאחר שבלם את הטנק המצרי בשערי הקבוץ באותה מלחמה.
לאחרונה סיפר לי אמציה בנו, סיפור מיוחד על ספר התנ"ך אשר היה שייך לאביו ז"ל.
להלן הסיפור:
בתערוכה בחדר הנשק של מוזיאון גבעתי ב"מצודת יואב",
מוצב ספר התנ"ך של אהרון שניידר ז"ל.
ייחודו של הספר שרסיס של פגז שירו המצרים, פגע בו בתקופת הקרבות הקשים.
הרסיס פגע בספר, אך לא גרם נזק משמעותי לספר.
הפסוקים בספר לא נפגעו.
הספר יצא לאור בלונדון שבאנגליה בשנת תרצ"א, 1931.
המיוחד בספר שהוא מתורגם עם פרוש לאידיש
על ידי אדם בשם: מרדכי שמואל ברגמן.
בראש הדף כתוב בכתב יד: אהרון שניידר.
הספר ניתן לו כמתנת ברכת הדרך על ידי הוריו, ערב עלייתו ארצה.
הספר היה בבייתו עד לפטירתו בשנת תשמ"ד 1984.
לאחר פטירתו, אמציה אשר היה עסוק בפינוי החפצים מהבית,
הוא לא ראה חשיבות מיוחדת בספר והוא שקל אף לוותר עליו.
דרורי למדן מהילדים הבוגרים של הקבוץ,
כאשר שמע על כוונתו של אמציה, עודדו למסור את הספר
למוזיאון "גבעתי", בנימוק שמדובר בנכס ובערך היסטורי
ואכן ספר התנ"ך נמסר למשמרת למוזיאון "גבעתי".

להלן ציוני דרך בחייו של אהרון שניידר ז"ל:
נולד בשנת תרס"ז- 1907 בקוסטופול שבפולין
בן לחסיה ולייב.
בבית הוריו גדלו חמישה ילדים. ארבעה בנים ובת.
בנערותו הצטרף לתנועות "השומר הצעיר" ו"החלוץ".
עלה ארצה בשנת תרצ"ג- 1933.
ממייסדי קבוץ נגבה בשנת תרצ"ט- 1939.
במלחמת העצמאות יצא שמו ברבים כמי שהשליך
בקבוק "מולוטוב" לעבר הטנק המצרי שניסה לחדור לקבוץ וגרם לנסיגתו.
כך סיפר לימים אהרון:
"התכופפתי, ואחרי שהוא ירה הרימותי את הראש ויריתי.
זרקתי את הבקבוק, אך הוא הפסיק לבעור.
חזרתי לעמדה והתחלתי לירות לפתחי הצריח של הטנק.
זה היה טנק עם צריח עגול, ובו אשנבים,
והמצרי מיהר לסגור אותם ולא יכול היה לראות.
הטנק פנה ונסע.
אני רצתי למטה להודיע.
כשחזרתי, הוצאתי בקבוק קוניאק
ואמרתי לחיילי התגבורת שהגיעו:
חבר'ה, נשתה לחיים! ואז פרצתי בבכי".
לאחר המלחמה, עבד במשך עשרות שנים בנגריה.
בתקופות שונות מילא תפקידים נוספים בקבוץ, כגון:
מזכיר, רכז ועדת חינוך וסדרן עבודה.
אהרון שניידר הלך לעולמו בתאריך י"ד בסיון תשמ"ד, 1984
והוא בן 77 במותו.
היה נשוי לאסתר ז"ל ולהם נולדו שלושה ילדים ונכדים.
"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".
אמן.
לזיכרו נכתב השיר:
"הבלדה לאהרון שניידר".

הבלדה לאהרון שניידר
עיבוד העדות – אמנון בקר (לחן מאיר מינדל)
בדרך לעמדה פגז התפוצץ, וכיסה את שתי רגליי בעפר
בדקתי אם הן עדיין שלמות, ואז פתאום התחילה ההפגזה.
בתוך עמדה שש היו רק מוריץ ותמר ועוד חייל מגבעתי,
פתאום אני ראיתי בתוך מסך עשן, טנק מעבר לתעלה
טנק מעבר לתעלה! ראה החבר אהרון שניידר
הוא אהרון שניידר, בנו של לייב שניידר, עושה הפרוות מקוסטופול
הטנק עלה על התעלה, שהייתה מחוזקת בפחים
פח אחד קפץ והסתיר את העמדה מאלה שישבו בתוך הטנק
מולוטוב! בקבוק! צעקתי למוריץ, אך מוריץ נפגע ולא שמע
תמר* ואני נשארנו לבד, היא ספגה רסיסים ביד.
רק תמר ואני נשארנו, ראה החבר אהרון שניידר
הוא אהרון שניידר, בנו של לייב שניידר
עושה הפרוות מקוסטופול.
המצרים הפסיקו לירות מרחוק, כי הטנק עמד בטווח האש.
מרחק קטן, בקושי שני מטרים, היה בין הטנק לעמדה.
תמר! מלאי כדורים בטומי! הטומי נעצר בגלל החול
נשאר לי בקבוק מולוטוב אחד, יצאתי החוצה וזרקתי.
בקבוק אחד נשאר בעמדה, ראה החבר אהרון שניידר
הוא אהרון שניידר, בנו של לייב שניידר, עושה הפרוות מקוסטופול
ראיתי, הטנק נוסע לאחור, לא ראה שום דבר, היה אין-אונים
מולו עמד הבית, נראה שהוא פחד, הוא לא ידע מה צפוי לו
הרי הם חשבו שנגבה שלנו היא בטח מבצר בלתי רגיל
הטנק נסוג, אני הוצאתי קוניאק. חבר'ה, בכיתי, חבר'ה, לחיים!!
חברה נשתה לחיים, לחיים!!! בכה החבר אהרון שניידר
הוא אהרון שניידר, בנו של לייב שניידר, עושה הפרוות מקוסטופול."

בס"ד,
יוסף יעקבזון ז"ל.
מאת: ישראל זיסק.
יוסף יעקבזון ז"ל תרם תרומה חשובה
לביטחון ישראל בשנותיה הראשונות של המדינה.
להלן ציוני דרך בחייו של האיש:
יוסף יעקבזון בן אליעזר וסוניה.
נין לקונה אדמות המושבה רחובות וממיסדיה.
נולד בירושלים בתאריך: י"ד בחשוון תרס"ח- 22.10.1907.
בוגר בית הספר "העממי" ברחובות וגימנסיה "הרצליה" בתל אביב.
עסק בחקלאות ובפרדסנות.
בשנת תרצ"א-1931 נשא לאישה את רעיה. לזוג נולדו שני בנים: רם וגיא ז"ל.
היה מפעילי "התאחדות האיכרים" ומראשי "מכבי" ישראל.
בשנות החמישים ניהל את חוות יעקבזון",
אשר היתה חווה חקלאית באזור
"גבעת התאנים" בשדות משואות יצחק.
בתחום הבטחוני:
יוסף היה חבר המפקדה הארצית של "ההגנה".
במלחמת העצמאות היה מראשי משרד הביטחון וראש אגף אספקה וקניות של צה"ל.
היה ממקורביו של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן גוריון ומעוזריו הבכירים.
עם סיום עבודתו במשרד הביטחון, ניהל את "קרן דוד בן גוריון".
קיבל את אות "יקיר מכבי".
יוסף יעקבזון הלך לעולמו בתאריך: י"ב באדר תשנ"ד-1994.
בן 87 היה במותו.
הובא למנוחות בבית העלמין ברחובות.
"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".
אמן.

אבלים ועצובים על לכתה ללא עת של אחותנו היקרה
חוה רוזן ז"ל
אלמנתו של אליעזר-טיבי רוזן ז"ל, בת אירמגארד וברונו גולדשמידט ז"ל, שהלכה לבית עולמה בליל שבת קודש פרשת האזינו – אור ל-ח' בתשרי תשפ"א.
ההלוויה התקיימה במוצש"ק בירושלים
תנחומים מכל הלב לכל שבט רוזן הנרחב – בארץ ובחו"ל – ל בנות ול בן היקרים לאוי"ט, לנכדים ולנינים. בזכרה הטוב של חוה היקרה ע"ה ננוחם כולנו
המקום ינחם את כל האבלים בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא נוסיף דאבה עוד
ת.נ.צ.ב.ה
משפ' מיכה גל ז"ל, תמי דה ליאון ומשפ', שמוליק גל ומשפ', אלי גולדשמידט ומשפ'

בס"ד,
לזכרם של נתן ושושנה נהוראי ז"ל
מאת: ישראל זיסק
השבוע, בתאריך ו' בתשרי, בימי "עשרת ימי תשובה",
חל יום הזיכרון לר' נתן נטע נהוראי ז"ל,
אביו של הרב מאיר נהוראי שיבדל"א.
39 שנים לפטירתו.
נתן נטע נהוראי נולד בשנת תר"פ-1920
בעיר פוזנן שבפולין.
בנם של יחיאל מאיר ומנוחה ליכטיגר ז"ל.
נקרא על שמו של סבו מצד אימו: נתן נטע שיניאק ז"ל.
הם היו ארבעה אחים ואחיות.
המשפחה עלתה ארצה בשנת תרפ"ב-1922
כאשר לנתן מלאו שנתיים ימים.
לאחר עלייתם המשפחה התגוררה בפתח תקווה.
הוריו של נתן עבדו לפרנסתם:
מנוחה בליטוש יהלומים
ויחיאל מאיר כמורה בבית הספר "תחכמוני בתל אביב.
נתן כילד, למד ב"נצח ישראל" בפתח תקווה.
בשנת תש"ט(1949) התחתן עם שושנה רייזל לבית הפטקה.
היתה להם זוגיות מיוחדת.
שושנה ז"ל, היתה "אוד מוצל מאש".
הם הכירו שכתוצאה שנתן רצה להתחתן עם ניצולת שואה.
הוא ראה בכך אידיאל. דודתו דיברה עם בעלה
והוא הציע את אחייניתו. הדודים הם אלו שעשו את השידוך.
שושנה נולדה בשנת תרפ"ו-1926 בקוז'מינאק שבפולין.
בת למנחם מנדל ושרה הינדה.
בתקופת השואה היתה במחנה בלודז' ומשם הועברה למחנה אושוויץ.
במחנה השתתפה ב"מצעד המוות" סטוטוף.
היא היחידה ממשפחתה שניצלה.
כל משפחתה נספתה:
הוריה:
מנחם מנדל ושרה הינדה.
אחיה:
שמואל, מרדכי וערש לייב
ואחיותיה: לאה וצירה ז"ל.
לאחר המלחמה, בשנת תש"ז-1947, ניסתה לראשונה לעלות לארץ ישראל,
עם אוניית המעפילים: "הנגב", אשר היו בה כשש מאות מעפילים.
הבריטים עצרו את האונייה בשערי הארץ,
לא אפשרו לעולים לרדת והאוניה הפליגה לקפריסין,
שם היתה תקופה במחנה עצורים.
לאחר הקמת המדינה, שושנה עלתה ארצה
וכעבור תקופה קצרה הכירה את נתן נהוראי.
לאחר חתונתם נתן למד הוראה.
עשה דוקטורט במקרא על רבי יוסף קרא (פרשן מקראי).
עבד בצעירותו בליטוש יהלומים
ולאחר מכן בהוראה.
לימד בבתי הספר "תחכמוני" ו"בילו".
עם הזמן טיפס והגיע להיות מנהל המחלקה המקצועית
בהסתדרות המורים הארצית.
בשנות השישים נהג לכתוב ולפרסם מאמרים בעיתון "הצופה"
בנושאי מערכת החינוך,
כמו למשל:
"אהבת ישראל",
"כבוד המורה",
"קולו של מחנך בישראל",
"זהותו הציבורית של המחנך בישראל",
"החינוך העל יסודי בישראל"
ועוד.
המשפחה התגוררה ברחוב בזל 38 בתל אביב.
ונולדו להם ברוך השם ארבעה ילדים:
יעל, מרים, מנחם ומאיר.
שושנה האם היתה עקרת בית.
הדוד והדודה ר' שמואל מרדכי שרצקי ורעייתו ז"ל, אשר הכירו בין ההורים,
היו חשוכי ילדים, והם היו לילדים כסבא וסבתא.
נתן היה ממתפללי ב"בית החסידים הכללי גור" ברחוב בן יהודה.
בתאריך ו' בתשרי תשמ"ב הלך לעולמו בגיל 61 בלבד,
והוא נטמן בבית העלמין "סגולה" בפתח תקוה.
על המצבה נכתב:
"איש צנוע, תם,
ישר דרך וירא אלוקים.
מוקיר רבנן וקובע עיתים לתורה.
רודף צדקה וחסד.
עוסק בצרכי ציבור באמונה.
אוהב ואהוב על הבריות.
ר' נתן נטע נהוראי ז"ל
בן ר' יחיאל מאיר ז"ל.
נפטר ו' בתשרי תשמ"ב.
ת.נ.צ.ב.ה".

שושנה זכתה ברוך השם להשתתף בחתונות ילדיה,
ובשמחות הולדת נכדיה וניניה.
נהגה לבקר פעמים רבות במשואות יצחק, בעיקר בראש השנה,
כאשר התארחה אצל בנה הרב מאיר ועידית כלתה.
רק לעת זקנה, כאשר מצבה הבריאותי היה בנסיגה,
הסכימה לספר את אשר עברה בתקופת השואה.

28 שנים לאחר פטירתו של נתן בעלה האהוב,
הלכה לעולמה שושנה בגיל 83.
נטמנה סמוך לבעלה ז"ל בבית העלמין סגולה בפתח תקוה.
על המצבה נכתב:
"אשת חיים עטרת בעלה.
אמא וסבתא אהובה,
צנועה וישרת דרך,
יראת אלוקים ומשכמת לבתי כנסיות.
התברכה ברוח חוכמה
ובינה, עצה וגבורה.
קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה.
שושנה רייזל נהוראי ז"ל
בת ר' מנחם מנדל ז"ל
נפטרה כ"ח שבט תשס"ט
ת.נ.צ.ב.ה.

על המצבה הנציחו גם את
קרובי משפחתה של שושנה
אשר נספתה בשואה.
"תהא נשמתם של נתן ושושנה
צרורה בצרור החיים"
ויהיו מליצי יושר על כלל עם ישראל.
אמן.

בצער רב אנו מודעים על פטירה בשיבה טובה של
אימנו וסבתנו
שנפטרה בשיבה טובה ב-21 בספטמבר 2021. רחל היקרה היתה ניצולת שואה ושורדת אמיצה. נפטרה בבית שכל כך אהבה בגיל 92. יהיה זכרה ברוך

לסמי ,יגב ,איתן ורוני ובני ביתם
אנו חנה ואשר גרוסברד, ארז ואתי גרוסברד גדי ניר ונינה, ליאן ושחר ברויטמן זיו ולוסי גרוסברד ובני משפחתם
משתתפים בצערכם על מותה של
אביבה 
אישה אצילת נפש וטובת לב.

ב 1970 משה קיבל אותי לעבודה כקופאי בחברה גדולה בחיפה. למרות שבתפקידו כגזבר החברה היה תמיד עסוק מעל הראש, לא פעם הוא מצא זמן ללמד אותי דברים נוספים מעבר לתפקיד המשמים של קופאי כגון הנהלת חשבונות, חשבונאות ונוהלי יבוא. אמנם נשארתי בחברה שנה אחת בלבד, אך כל מה שמשה לימד אותי, עזר לי מאד בהמשך דרכי בעולם הבנקאות. אהבתי במיוחד את הציניות היקית שלו. ראוי לציין גם את תחביבו לייצר מיניאטורות של חפצים שונים – ראו ב"גוגל": משה זמטר.
תנחומיי למשפחתו. יהי זכרו ברוך. רפי יעקבסון.

אימנו, סבתנו וסבתא רבא שלנו האמיצה
מוותיקות ראשון לציון,
הלכה לעולמה בשיבה טובה

אבלים:
נאורה, שמוליק, מיה, איתי, טלילה, מור, לי, נוי, רותם, נעה, אלון, תמר, אביב, רני ומיקה

הלוויה התקיימה בחוג המשפחה

כמכת ברק וכרעם ביום בהיר נפלה עלי הידיעה שאלישע נקטף בפתאומיות שכזו מעולמנו, כחודשיים בלבד לאחר פרישתו לגימלאות והוא בן 67 בלבד. פגשתי בו לראשונה ב 1976 כשהתחיל לעבוד בסניף בו עבדתי אני. אזכור אותו בתור בחור רציני וסקרן שתמיד שאף ללמוד ולדעת יותר עם חיוך וצחוק תמידיים הנסוכים על פניו. מטבע הדברים, כשעברתי ב 1981 לסניף אחר, הקשר בינינו הלך והתרופף אך מדי פעם כשהיינו נפגשים באירועים כאלו ואחרים, נהניתי להעלות עמו זיכרונות מהימים שעברו. תנחומיי הכנים למשפחתו.
יהי זכרו ברוך.
רפי יעקבסון.

חיים צבי לבון ז"לבס"ד,
לזכרו של חיים צבי לבון ז"ל.
מאת: ישראל זיסק
שנה מלאה לפטירתו של חברנו היקר חיים צבי לבון ז"ל.
חיים צבי לבון ז"ל, אוד מוצל מהשואה,
נולד בצ'כיה, בכפר הוקליווי באזור וולווצקי,
בתאריך: כ"ב בחשון תרפ"ט (6.11.1928),
לאהרון וייס ולרוזה לבית נימן.
אביו היה סוחר בקר ואימו היתה תופרת.
חיים צבי ז"ל היה השלישי מתוך שישה ילדים.
גדל באווירה דתית.
חיים צבי למד בבית ספר וב"חדר".
כבר כילד ידע לדבר מספר שפות:
אידיש, צ'כית, הונגרית ורוטנית.
תוך זמן קצר אזור הולדתו עבר לשליטה
של שלוש מדינות: צ'כיה, הונגריה ורוסיה.

בתקופת השואה ניספו כמעט כל משפחתו:
האבא: אהרון,
האמא: רוזה,
האחים: אברהם יוסף וישראל דב
והאחיות: רחל וציפורה ז"ל.

חיים צבי כילד היה בגיטו מונקאץ',
ולאחר מכן במחנה אושוויץ.
עם שחרורו היה במוסד לילדים בבודאפשט שבהונגריה
ולאחר מכן, במוסד "בני עקיבא" לילדים בעיר.
בשנת תש"ז-1947, נעשה ניסיון ראשוני לעלות לארץ ישראל.
לאוניית המעפילים קראו: "הנגב" ובה שש מאות מעפילים
והיא הפליגה דרך צ'כיה, גרמניה וצרפת.
הבריטים עצרו את האונייה, לא איפשרו לעולים לרדת
והאונייה עשתה דרכה לקפריסין.
לאחר כחצי שנה במחנה בקפריסין,
האונייה הפליגה שוב לארץ ישראל למחנה עתלית.
משם חיים צבי נשלח עם קבוצת יתומים לפנימייה של "עליית הנוער" בכפר הרואה.
המורה שלהם היה חברנו מרדוק ז"ל.
במקביל הם עבדו אצל חברי המושב.
עם פרוץ מלחמת העצמאות המדריכים
שלהם גוייסו והם פוזרו בקיבוצים.
חיים צבי נשלח לקבוצת יבנה, שם השתתף בחפירות שוחות.
עם שובם של חברי גוש עציון מהשבי הירדני,
חיפשו צעירים שיקימו את משואות מחדש באדמות שפיר.
הנקודה הוקמה תחילה במבנה בית הספר הערבי בסואפיר.
חיים צבי ז"ל היה בין עשרת החברים הראשונים שהובאו למשימה.
הוא חיבר לראשונה את החשמל למחנה.
"מתחתי כבל מהגנרטור שבמכניקה דרך השדות
לחדר האוכל והרפת".

באחת מן הימים הראשונים הגיעו למשק קבוצת עולות חדשות משדה אליהו.
בין הבנות היתה אסתר, רעייתו לעתיד.
אסתר בת לחנה ויצחק פרץ ז"ל.
נולדה במרוקו, בתאריך א' באדר תרצ"א(1931).
לאסתר וחיים צבי ז"ל נולדו ברוך השם שבעה ילדים,נכדים ונינים.
ורדה הבת מספרת על חוויה מיוחדת מתקופת הילדות:
"כשהיינו ילדים היתה תקופה שאבא
עבד בהאחזות נחושה.
בסופי שבוע נסענו כל המשפחה להיות איתו
(היינו ממש קטנים, רק אהרל'ה, אני ושלומית).
זו היתה חוויה נהדרת.
היה להם בהאחזות דיר כבשים
ובשבת היינו יוצאים עם אבא
ועם הכבשים למרעה".
חיים צבי ז"ל פעל רבות למען עליית אחותו היחידה שינדל ז"ל ששרדה את השואה.
בתחילת שנות השבעים שנדל ז"ל ומשפחתה עלו בחשאי
לארץ כשעדין לא התאפשר לעלות מברית המועצות.
במשק עבד באינסטלציה, מסגריה, מכניקה עדינה, מוסך ונהג בית.
היו לו "ידי זהב" ותחביבים רבים.
הוא בנה לביתו רהיטים, כולל כסאות ושולחן האוכל.
כופסאות אחסון לאוכל מנירוסטה, קולבים למעילים,
אופניים לילדים ועוד.
את המרפסת בנה במו ידיו.
כולל סוכה נפתחת ומתקפלת על הגג בכניסה לביתו.
אהב להתעסק בנפחות ונחושת.
הכין כדים מלאים בזיתים שקטף בכל האזור.
בנוסף מהפרות העונה הכין לדר, ושימורים
ובעיקר יין. מאחורי הבית היה מפעל קטן
של כדי יין וכדי זיתים.
בחצר בייתו גידל יונים.

חיים צבי ז"ל התמיד לפקוד מידי יום את בית הכנסת
והיה משתתפי שעורי הגמרא של לוזר ז"ל.
אסתר רעייתו ז"ל עבדה במסירות כאחראית בית כנסת.
ב-ט"ו באלול תשע"ב (2012) הלכה לעולמה בגיל 81.
כעבור שבע שנים, בתאריך ה' באלול תשע"ט חיים צבי ז"ל
הלך לעולמו בשנת התשעים לחייו.
אסתר וחיים צבי ז"ל הלכו לעולמם בחודש אלול,
שהוא חודש הרחמים והסליחות.
יהי רצון שיהיו מליצי יושר
על כלל עם ישראל
ו"תהא נשמתם צרורה
בצרור החיים".
אמן.

חברתי היקרה ד"ר חנה פרוקוצימר הלכה לעולמה אתמול.
חנה הייתה אישה מיוחדת במינה, חכמה ורגישה.
רופאה מעולה שטיפלה בחוליה במקצועיות רבה ובאהבה.
בכל חולה היא ראתה, קודם כול, בן אדם.
היא עבדה שנים רבות בבית החולים "בני ציון" בחיפה וזכתה להוקרה רבה של עמיתים ועמיתות, חולים וחולות.
jחבל על דאבדין ולא משתכחין.
תנחומיי לאישה, פרופ' מירון פרוקוצימר.

נזכור אותה תמיד, חברה טובה ואישה צנועה ושקטה.

רותי בורשטיין

למשפחת סולטן.
איתכם בצערכם הכבד על פטירתה (אף קשה לומר) של דודתנו עמליה.
אשה צנועה שתמיד אהבה אותנו כילדים, והייתה אחות וחברת אמת של אימנו ע"ה.
לארג'ית במלא מובן המילה.
אף שבשנים האחרונות היה ריחוק תמיד הייתה בליבנו, ואף שמחנו לראותה באירועים משפחתיים. למרות אכזבתי שמחתי שהיתה לי הזכות להכירה
יהי זכרה ברוך.

ברכה חסיד ז"ל – כ״ג באב תש"פ
בצער רב אנו מודיעים על פטירתה של ברכה חסיד, הלוויה התקיימה ביום פטירתה בכפר הרא"ה.
יושבים שבעה במתכונת מצומצמת בבית חסיד בשכונת בית חזון.
לרגל המצב מסתפקים גם בתנחומים טלפוניים.

ילדיה: משה ונועה חסיד, בנצי ורבקה קופלד, ברוך ושולי חסיד, חני וצביקה פלג. נכדיה וניניה.

בן שרה-סרקה וזאב גלבלום ז"ל

אדריכל
לוחם בגדוד 53 גבעתי תש"ח
חבר לכל אדם
אוצר בלום של ידע
הלך לעולמו בפתאומיות בגיל 93

אבלים: גליה ורוברטו, תמי ואיתי, דני ואפרת והנכדים

הלוויה התקיימה ב-17.8.2020

אבלים: אלכס, אולגה, אירית, אהרון, איתי, נעה, אסף, יעל.
בשל אילוצי הקורונה ההלוויה תתקיים בחוג מצומצם.
יושבים שבעה בבית המנוחה, רחוב אימבר 8, כפר סבא, בימים ב'-ו' ה- 17-21/08/20, בין השעות 09:30 – 12:30, 16:00 – 20:00.

בס"ד
ליוסי שהרבני-סהר וב"ב
איתכם באבלכם הכבד על פטירת האם הדודה הסבתא
שנזדככה ביסורים
רבקה בת רגינה ויוסף ע"ה
יושבים שבעה בבית המנוחה,
רחוב הגלעד 6 כניסה ה קומה 2
חולון.
ת.נ.צ.ב.ה.
החברים מח"א
פוגות-צוקיות
בנחמת ציון תנוחמו.

דניאלה הינדי ז"ל
לבית מינצר
המשפחה אבלה
ההלוויה תתקיים מחר 09.08.20 בשעה 10:30 בבית העלמין נחלת יצחק
ההלוויה תתקיים בהתאם להנחיות משרד הבריאות
יושבים שבעה בבית המשפחה, רחוב הטית זין 5, רמת החייל, תל-אביב
בימים א'-ה' 09-13.08.20, בין השעות 10:00-14:00, 16:00-21:00.

אח לחלל הפלמ"ח אילן בילר שנפל בגבורה יוצאת דופן בקרב אל בורג', פלוגה ג' מהגדוד השלישי של חטיבת יפתח -(חט' 11)

הלוויה תתקיים בבית העלמין בחולון שעה 18:00 בית העלמין חולון, היום שלישי 4 לאוגוסט 2020 י"ד אב תש"פ

פרטים על מקום השבעה וזמנים יפורסמו בהמשך

המשפחה המתאבלת: הבן, קרוביו חברים ומוקיריו

למשפחת קרת היקרה, כואבים עמכם את לכתו של
משה
איש מופת לבנייה ופריצות דרך, ממייסדי העמותה
העמותה לטיפוח מצויינות בתעשיות הביטחון
מיסודם של שלום נמרוד אריאב והתעשייה האווירית.

התעשייה האווירית, הדירקטוריון, ההנהלה וארגון העובדים אבלים ומנחמים את רוני, מרינה והמשפחה על פטירת יקירם, מנכ"ל התעשייה האווירית בשנים 1985 – 2006.

הטכניון, סקוט לימסטר, יו"ר הקורטוריון ופרופ' אורי סיון, נשיא, אבלים על מותו של ד"ר כבוד של הטכניון, בוגר הפקולטה להנדסת מכונות, חבר הקורטוריון וממפתחי תחום התעופה והחלל בישראל.

החברים: ציגי ומשפחת אריאב מנחמים את בתיה ומשפחת קרת על פטירת אב המשפחה.

יצחק ניסן וחברת Meteor Aerospace מנחמים את משפחת קרת על מות אב המשפחה.

בס"ד,
ברוך דיין האמת.
הלך לעולמו יחזקאל ויזל מי שהיה סגן ראש עיריית באר שבע,
בתחילת שנות השמונים, בתקופת כהונתו של אליהו נאוי ז"ל כראש עיר.
להלן ציוני דרך בחייו של יחזקאל ויזל ז"ל:
נולד בדברצין שבהונגריה, בחג החנוכה, כ"ה בכסלו תרצ"א (15.12.1930),
לרבקה ומרדכי צבי. סבו היה חסיד ויזניץ.
בתקופת השואה היה במחנה ברגן בלזן.
עלה לארץ ישראל באמצעות אוניית מעפילים,
והגיעו לנמל תל אביב יום לאחר הקמת המדינה (יום שבת, ו' באייר תש"ח, 1948).
יחזקאל ז"ל התגייס לצה"ל.
במלחמת העצמאות נלחם ונפצע בלטרון.
משה דיין ז"ל גייס אותו לגדוד 89,
והוא השתתף בכיבוש הארץ מהמרכז ועד הנגב.
עם שיחרורו מצה"ל, בשנת תש"י 1950,
יחזקאל ז"ל למד בנקאות באוניברסיטת "בר אילן".
בשנת תשי"ב-1952 נישאה לדבורה ז"ל
ונולדו להם ברוך השם שלוש בנות, נכדים ונינים.
משפחת ויזל התיישבה בבאר שבע בשנת תשכ"ג-1963
והתגוררה ברחוב אסף שמחוני.
היה במשך שנים רבות מנהל בנק "איגוד" בעיר.
בשנות השבעים והשמונים היה חבר מועצת עיריית באר שבע
וסגן ראש העיר מטעם סיעת המפד"ל.
יחזקאל ז"ל היה ממייסדי הישוב מיתר.
בן 89 שנים היה במותו.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.
"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".
אמן.

בס"ד,
חמישים שנה לפטירתו של השר ישראל ברזילי ז"ל
מאת: ישראל זיסק
לפני ימים אחדים מלאו חמישים שנה לפטירתו של השר ישראל ברזילי ז"ל,
סבו של יבדל"א לירון חברנו לעבודה בגד"ש דגנים והאחראי על מטע
האבוקדו במשואות יצחק.
ישראל(יולק) ברזילי(אייזנברג) ז"ל, נולד בשנת תרע"ד(1.10.1913), בנישאווה שבפולין,
לאביו ישעיהו אשר היה סוחר עצים, ממשפחה חסידית, שומרת תורה ומצוות
ולאמו פסיה בת פנחס טכורש, ממשפחת רבנים.
קיבל חינוך מסורתי ב"חדר" עד גיל עשר.
למד ב"גימנסיה היהודית" בוולצלבק. שם ספג אוירה ציונית.
בהיותו בן 11 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר".
בשנת תרצ"ב-1932 יצא לפריס שבצרפת
ולמד באוניברסיטה ובקונסרבטוריון למוסיקה.
בשנת תרצ"ד-1934 עלה לארץ ישראל.
בבואו ארצה הצטרף לקיבוץ "בנתיב" בכרכור ועבד בפרדסים.
יחד עם קיבוצו עבר לנחלת יהודה. שם התאחדו "בנתיב" עם "ווהליניה ב'".
עד שנת תרצ"ט-1939 היה בקיבוץ גבעת גנים
ומשם עלה להתיישבות ב"נגבה" והיה ממייסדי הקבוץ.
במלחמת העצמאות השתתף על הגנת הישוב.
פעילות ציבורית:
בשנת תש"ז-1947, לאחר מלחמת העולם השנייה יצא לשליחות לאירופה אל שארית הפליטה.
בשנים תש"ח-תשי"א (1948-1951) כיהן בתפקיד ציר ישראל בפולין.
בשנים תשט"ו- תשכ"ה (1955-1965) כיהן כחבר כנסת מטעם מפ"ם בכנסות השלישית עד החמישית.
בכנסת השלישית היה חבר בוועדת החוץ וביטחון. בכנסת החמישית שימש כסגן יושב ראש הכנסת.
משנת תשט"ו (1955) ועד לפטירתו בתש"ל (1970) כיהן כ-11 שנים כשר בממשלות ישראל.
מתוכם כתשע שנים כשר הבריאות וגם כשר הדואר.
כשר בריאות שם דגש על קידום הרפואה בפריפריה, והביא להקמתם של בתי החולים
באשקלון, "סורוקה" בבאר שבע, "הלל יפה" בחדרה ו"יוספטל" באילת.
בריאותו התרופפה מהתרגשות יתר,
כאשר משפחת נפטר שלבו הושתל
בגופו של אדם אחר תקפוהו בביקורות קשות.
ישראל ברזילי הלך לעולמו במפתיע
בתאריך ח' בסיון תש"ל,(12.6.1970)
והוא בן 56 בלבד, לאחר שליבו נדם.
מסע ההלוויה הממלכתית:
ההלוויה הייתה רבת משתתפים שיצאה מרחבת משרד ראש הממשלה בירושלים,
אל מקום מנוחתו בבית העלמין של קיבוץ נגבה.
הארון הוצב ברחבת משרד ראש הממשלה
ודגל המדינה הורד לחצי התורן על גג הבניין.
משמר כבוד של אנשי הכנסת הופקד
משני צדי הארון אשר היה עטוף בדגל הלאום.
ההלוויה נערכה באחריות הרבנות הצבאית,
בהשתתפות נשיא המדינה זלמן שז"ר ורעייתו רחל,
הרבנים הראשיים הרב איסר יהודה אונטרמן
והרב יצחק ניסים, שרים, הסגל הדיפלומטי ועוד.
ראש הממשלה גולדה מאיר ספדה לשר ברזילי ז"ל:
"היית איש עם השקפת עולם ברורה ומוגדרת.
התווכחת איתנו ואנו התווכחנו איתך, אבל תמיד
ידענו שביסוד הוויכוח דואגים אנו לאותו דבר.
היית שותף נאמן ורציני לכל דבר יצירה ובנין בארץ".
לאחר דברי ההספד יצא מסע ההלוויה לקיבוץ נגבה.
שבעים שוטרים תחת פיקודם סגן ניצב מיכאל בוכנר ופקד אברהם ששתיאל,
עסקו בהכוונת הקהל הרב אל בית העלמין.
מסוק צבאי הטיס את ראש הממשלה גולדה מאיר והשרים והוא נחת בשדה ליד.
בבית העלמין נכחו בין השאר
יושב ראש הכנסת ראובן ברקת והשרים:
מנחם בגין, אבא אבן, ישראל גלילי, משה קול,
חיים לנדאו, זרח ורהפטיג, ד"ר יוסף בורג, שלמה הלל
אריה דולצ'ין, ויקטור שם טוב וחיים גבתי.
ליד הקבר הפתוח ספד למנוח בשם קיבוץ נגבה
יעקב צביאלי ז"ל (אביהם של יבדל"א דוד מי שכיום מתפקד
כיושב ראש גד"ש "דגנים" ויוסי ממחלקת הגנת הצומח בגד"ש):
"יולק שלנו, רב פעלים אבל לא
שבע ימים, נפרד מאיתנו. שנות חייו בארץ ובקיבוץ
הן שרשרת ארוכה של פעילות בלתי פוסקת.
הוא שירת את התנועה, את המדינה שבדרך
ואת המדינה, אבל תמיד חזר לביתו משקו,
שאליו היה קשור. היה קשור לאדמת נגבה
וידיד לכולם, ונגבה אוספת אותו באדמתה.
באהבה וברחמים אוספת אדמת נגבה אליה
את השר ברזילי לצמיתות".
עם סתימת הגולל קרא הרב הפיקודי סגן אלוף מרדכי פירון
פרק תהילים מזמור א' והחזן הצבאי
רב סרן אברהם כרמל אמר "אל מלא רחמים".

על מצבתו נכתב:
"יולק
ישראל ברזילי
שר בממשלות ישראל
בשנים 1955-1970.
נולד בפולין 1.10.1913
לפסיה וישעיהו איזנברג
נפטר בירושלים 12.6.1970.
כ"ט אלול תרע"ג-סיון תש"ל".

במלאות "שבעה" לפטירתו,
קיימה הכנסת ישיבת אבל מיוחדת.
בשם הממשלה ספד למנוח סגן ראש הממשלה יגאל אלון
שסיפר על היכרותו עם ברזילי מתקופת "ההגנה".
הוא העלה קווים לדמותו כחבר קיבוץ, איש מוסיקה ומדינאי.
ביציע הכנסת נכחו בני המשפחה וחברי נגבה.
הנצחה:
כשנה לאחר פטירתו, בית החולים באשקלון, אשר יולק ז"ל
פעל להקמתו, נקרא על שמו:"המרכז הרפואי "ברזילי".
המוסיקה הייתה אהבת חייו:
לצד פעילות פוליטית, יולק היה שוחר מוסיקה כמנצח על מקהלות
ופעיל בחיים המוסיקליים בקיבוץ ובפסטיבלים המוסיקליים במדינה.
הוא ניגן על צ'לו, פסנתר, גיטרה ומנדולינה.
מנדולינה אחת נפגעה במלחמת העצמאות,
כאשר נגבה הופצצה על ידי הצבא המצרי.
בנסעותיו הארוכות נהג לשיר ולזמזם מנגינות שונות,
כולל ניגונים חסידיים "מבית אבא".
לזכרו הוקם בנגבה "בית ברזילי"
המשמש כבית תרבות של הקיבוץ.

חייו האישיים:
יולק ז"ל היה נשוי לחוה לבית איזביצקי
ונולדו להם שני ילדים: עדה ואבנר.
להלן ציוני דרך בחייה של חוה ז"ל:
נולדה בשנת תרע"ד-1914, בעיר איזבצה שבפולין.
בית יהודי שומר מסורת.
בילדותה הצטרפה ל"השומר הצעיר".
עלתה לארץ ישראל בשנת תרצ"ד-1934.
הצטרפה לקיבוץ גבעת גנים, לימים נגבה.
במשך שנים עבדה בחינוך,
כבוגרת סמינר הקיבוצים למורים וגננות.
יצאה יחד עם בעלה לשליחות
בשגרירות ישראל בפולין
ועמדה לצידו בחייו הציבוריים.
הלכה לעולמה בחורף תשי"ז-1957,
והיא בת 43 שנים בלבד.
הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין של הקיבוץ.
בשם הממשלה הספידה שר המשפטים פנחס רוזן.
בשם נגבה: החברים זלשינסקי ושלום סמיד.
נציג המשפחה הרב כתריאל פישל טכורש אמר "קדיש".
ראש הממשלה דוד בן גוריון שלח מברק תנחומים.
על המצבה נכתב:
"חוה ברזילי
בת רחל ואלימלך איזביצקי.
נולדה בשנת 1914.
נפטרה ב' שבט תשי"ז".

"תהא נשמתם של ישראל וחוה ברזילי
צרורה בצרור החיים".
אמן.

 
אבלים: אשתו: שרית, אמו: ורדה, בניו: רועי וסנדרה, תום וקטרינה, נכדיו: ברי וליאו, אחותו: אסתי ואלחנדרו והמשפחה.
ההלוויה התקיימה ביום ב' ה- 13.07.20.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב חנקין 10, תל אביב.
המשפחה מבקשת לתאם ביקורי ניחומים טלפונית בשל הקורונה.
המנוח היה בנם של שניאור ז"ל וורדה תבדל"א.
 

החברים: אינגבר אירן ועוזי, בלום רונית ויורם, גורלי יובל, גטניו שולה, הוכפלדר גיורא, עיני מירי ודוד וקורן קוקי ואריה מנחמים את שרית, רועי, תום ומשפחת זקהיים על מות יקירם.

כואבים את לכתו של חברינו היקר

אדם מיוחד במינו
עם לב ענק

רוני תחסר לכולם

משתתפים בצער שלך שרית המדהימה שעשית כל שיכולת
אבלים איתך ועם ילדייך.
אורלי וזליג

החברים מבית ספר הכרמל וכיתה ח'4: אטרקצ'י דוד, גייפמן דורית, גריל אמנון, דנון אביחי, וינרב סמדי, חושן קובי, כץ אופיר ואייל, לבקוביץ (גולדנר) לאה, ליטבק נמרוד, מנחם (אלג'ם) אביבה וג'קי, נויפל שלומית, פולאקביץ יעקב ומרים, פישר עופר, פרידמן (ריבקינד) דניאלה, קולמן (ניימי) דניאלה, רוקח סוזי, שואף דינה ושטרנברג גליה ועידו מנחמים את שרית, רועי ותום, ורדה, אסתי ומשפחת זקהיים על מות יקירם.

אבלים: בעלה: משה פרסקי, ילדיה ובני זוגם: מיכל פרסקי ואיתי מנשה, רון ויעל פרסקי, אורי ורינתיה פרסקי, נכדיה: רומי, עומר, תומר, מיקה, שחר, זוהר ועמית.
ההלוויה תתקיים ביום ג' ה- 14.07.20, בשעה 10.00, בית עלמין כפר נחמן, רעננה.
יושבים שבעה ברחוב השרון 20, רעננה, בין השעות 09.00 – 19.00. בשל המצב המשפחה מבקשת לתאם ביקורי ניחומים בטלפון: 054-3971003.

משתתפים בצער הנורא במותה של חברתי מזה שנים רבות
עברנו כל כך הרבה ביחד..
כואבת ועצובה אתכם
איריס תחסרי לי

אורלי ניב

הנהלת ומתפללי בית הכנסת משכן דוד ע"ש דוד יצחק קלך זל משתתפים באבלם של משפחת כץ אמיר והאחיות אם פטירת אביהם
אברהם אבי כץ
מחשובי מתפללים בבהכ"נ

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד בבניין ציון וירושלים תנוחמו

ברוך דיין אמת
בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים על פטירתו של
אבינו, סבנו וסבא רבא היקר והאהוב

ארנסט (ארני) שפטר ע"ה

בן דורה וסמואל ז"ל

ההלוויה תתקיים היום, יום רביעי, ב' בתמוז תש"פ 24.06.2020, בשעה 16:45
בבית העלמין – "שדה יהושע" שער תמר , חיפה

יושבים שבעה בבית המנוח: רחוב האסיף 14, חיפה.

המשפחה האבלה