בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של בן דודנו ויקירנו
סנדל ניסטור
ההלוויה תתקיים ביום חמישי, טו בשבט תשפ"א, 28.2.21
בשעה 15:00 בבית העלמין הגדול במילאנו

אבלים:
אלכס גורן וב"ב
ויוי קאזם וב"ב
מיקי גורן מונטי וב"ב
ג'ימי גורן וב"ב

משתתפים בצערם של
נירה, טליה, דידי, מיה ועמליה
על פטירתו של
אריה פוזנר ז״ל
שהיה לנו מנהל וחבר
גמלאי מחלקת הסרטה ועריכה בטלוויזיה החינוכית
לווייתו תתקיים מחר 26.1.21
בשעה 13 בבית העלמין ״מנוחת עולם״ נתניה
טל לפרטים נוספים : 052273542

בצער עמוק וביגון קודר אנו מודיעים על פטירתו של
בעלי, אבינו, חמינו וסבנו היקר

דב שטרן ז"ל
איננו

הוא נולד ברומניה בחורף מושלג. חווה את אימי המלחמה ואחרי שעלה ארצה שרת בהר הצופים ביחידת מצוף 247. אהוב על הבריות, אהב לצחוק ולהצחיק והוכרע על ידי נגיף הקורונה

ההלוויה התקיימה בחוג המשפחה
בשל הגבלות הקורונה, נבקש להימנע מביקורים

משפחת שטרן

בצער רב אנו מודיעים על פטירתה של יקירתנו
ד"ר אני יעקובי ז"ל
שהלכה לעולמה ב-9 בינואר 2021, כ"ה בטבת תשפ"א

אבלים:
בנו וכלתו: יגאל וענת יעקובי
בנו וכלתו: דני והדרה יעקובי
בנו וכלתו: יוסי והילה יעקובי
נכדיו: ליאור, יובל, שירי, עומר, ירדן, רגב ובן

יהל מילר
ה' סיון תשמ"ה – כ"א אלול תשס"ו
25.05.1985 – 14.09.2006

יהל נולד בקבוץ אפיק לאיה ולמארק מילר
אח אהוב של תמירה, מידד, יניב, אוריה, צור.
גדל במשפחה גדולה וחמה, אוהבת ותומכת.
מילד ביישן ומופנם חכם ורגיש, צמח וגדל לעלם גבוה וחסון, אך נותר בעל נשמה רגישה ועדינה.

נקטף בדמי ימיו בתאונת דרכים נוראית וקטלנית בארה"ב, בדרכו למקום עבודתו.
בן 21 בלבד היה במותו .

בס"ד,
מאה שנה למותו של הרבי מפלוצק זצ"ל
מאת: ישראל זיסק

"הרבי מפלוצק נידון למיתה".
עיתון "הצפירה", יום רביעי, 19.1920.

לאחרונה מלאו מאה שנים למותו של הרבי מפלוצק זצ"ל.
הוצאתו להורג של הרב חיים שפירא זצ"ל,
אשר היה מצאצאי רבי אלימלך מליז'נסק,
היה אירוע חריג ביותר בנוף המקומי,
שעורר הדים רבים בקהילה היהודית.
פלוצק היתה עיר במחוז ורשה,במרכז פולין, על גדות נהר ויסלה.
במהלך ההיסטוריה נערכו בה מספר פעמים פרעות ביהודי העיר.
באותה תקופה גרו בעיר כשבעת אלפים יהודים
והיו בה מוסדות חינוך יהודים וגם בית חולים.
דוד בן גוריון ז"ל ראש ממשלה הראשון ומכונן מדינת ישראל גם נולד בפלוצק.
בתאריך י"ג באלול שנת תר"פ( 1920)הרבי מפלוצק, הרב חיים שפירא זצוק"ל
נרצח כאשר הוא עטוף בטלית כשחומש בידו,
על ידי הפולנים, בהשמת שווא של ריגול
ובשיתוף פעולה עם הרוסים.
על בסיס גזר הדין של
משפט שדה שנערך לו
הוא הוצא להורג.
הרבי אשר נולד בשנת תרל"ט(1879)
ימים ספורים לפני כן הרבי נעצר בחשד לשיתוף פעולה עם האויב הרוסי,
והוקע כבוגד. כמה פולנים תושבי העיר,
דיווחו לרשויות כי בשעה שהסתתרו במרתף ביתם, ראו את הרבי זצ"ל,"מסמן"
בגופו לצבא הרוסי את מיקומם של החיילים הפולנים כשהוא עומד על מרפסת ביתו.
הרבי היה כולו עטוף בטלית, הרים זרעותיו למעלה והתפלל לרחמי שמים.
הנסיונות להסביר לבית המשפט הצבאי, כי מה שנתפס כ"סימנים"
היה בעצם תפילה יהודית, עלו בתוהו.
על הוצאתו להורג, בערב שבת קודש פרשת "כי תצא", י"ג באלול תר"פ, נכתב כך:
"כשבאו להובילו למקום ההוצאה להורג
היה זוהר עילאי שפוך ע פניו הספוגות ועיניו השחורות,
הבלתי שקטות, הבהיקו. הוא היה כולו נרעש מהמאור
הגדול העומד לקרות- המעבר מעולם השקר לעולם האמת,
ביחד עם קבלתה של שבת המלכה".
בהמשך נכתב כי הוא התעטף בטליתו,
לקח עמו חומש, ויצא לדרך כשהוא מוקף חיילים
רכובים על סוסים ומצויידים ברובים טעונים
ובכידונים שלופים. בעיקבותיהם רץ אדם
שעשה צחוק על חשבונו של הרבי והשליך
בו אבנים ובוץ".
בקשתו האחרונה של הרבי זצ"ל:
"ידוע לי שהנני קורבן למען הכל,
כי אילולא היו מטילים עלי את האשמה,
היתה קהילה שלמה נתונה בסכנה גדולה ביותר
ולכן הנני הולך למות תוך שמחה,
בכדי לחפר על כלל ישראל".
הדיין שאל את הרבי,
האם ברצונך לומר משהו לילדך:
"מבוקשי האחרון הוא שהקהילה היהודית בפלוצק
תטפל בילדי ותדאג שהם ילכו בדרך הישרה
ויהיו ליהודים כשרים. עליהם לדעת שיש לנו
אל גדול בשמים, אם כי דרכיו נסתרות מפנינו".
"על הרבי פקדו להתכונן לרגע האחרון.
הרבי נפרד מהדיין, מסר לו את ספר החומש.
הסיר מעליו את המעיל, התעטף בטלית מעל ראשו.
הרים את זרועותיו השמימה ובמלוא כוחותיו
האחרונים זעק בקול רם:
"השם הוא האלוקים".
"שמע ישראל השם אלוקינו, השם אחד".
באותו רגע נשמעה פקודתו של הקצין
ושנים עשר חיילים ירו ברוביהם בבת אחת מכת אש.
הרבי נהרג והובא לקבורה בבית העלמין היהודי שבעיר.
בן 41 היה במותו.
השאיר אחיו אישה ושבעה ילדים.
במשך תקופה ארוכה רעייתו ויהודים רבים אחרים
נאבקו למען טיהור שמו של הרבי זצוק"ל,
אך המאבק לא צלח.
"בקורת משפט הרב שפירא".
עיתון "הארץ". 30.12.1920.
"מוורשה מודיעים ל"וינר מורננציטונג", כי מועצת הצבא העליונה
שמה לב להצעת הקטיגור של הממלכה ונתנה פקודה לבקר שנית
את משפט הרב חיים שפירא מפלוצק, אשר נתפס בעתו
בעמדו בתפילה והומת במשפט הצבא "בעון תתו אותות
סתרים לבולשביסטים".קדוש נפח את נשמתו במילה: "אחד".
הרבי מפלוצק, הרב חיים שפירא זצ"ל היה נשוי לרייזל
בת אלימלך וחנה לבית ויסבלום.
נולדה בעיר לוז' בשנת תרמ"ח-1888.
השואה הנוראה שהתרחשה על יהדות אירופה, בשנת תרצ"ט-תש"ה,
פגעה קשות גם במשפחת שפירא.
דרך אתר "דפי עד" של "יד ושם" קיבלנו מידע חשוב שרייזל רעייתו של הרבי מפלוצ'ק זצ"ל
וארבעת ילדיהם: חיה, אלטר, שלום ושרה ז"ל נספו בשואה.
רוייזל האם נספתה בוורשה בשנת תש"ד-1944.
בת 56 היתה במותה.
חייה: ילידת תשע"ב-1912,
נספתה באושוויץ בשנת תש"ד-1944.
בת 32 היתה במותה.
אלטר בן ציון: נולד בשנת תרע"ו-1916,
נספה באושוויץ, בשנת תש"ד-1944.
בן 28 היה במותו.
שלום:
יליד תשע"ז-1917.
נספה בשנת תש"ד-1944.
בן 27 היה במותו.
שרה:
נולדה בשנת תש"פ-1920.
נספתה בשנת תש"ד-1944.
בת 24 היתה במותה.
"תהא נשמתם צרורה בצרור החיים". אמן.
מרגלית דודקביץ ז"ל, ביתם של רודל והרב חיים שפירא זצ"ל,
שרדה את השואה ועלתה ארצה.
היא זאת שבשנת תשט"ז-1956 מלאה דפי עדות ל"יד ושם".
מרגלית, ילדת תרע"ד-1914.
נישאה למשה דודקביץ ז"ל,
יליד פולין, תרע"ו-1916
ונולד להם בנם: חיים דקל יבדל"א,
אשר נקרא על שמו של הסבא זצ"ל.
המשפחה עלתה ארצה בשנת תש"ט-1949
והתגוררה בבת ים.
מרגלית הלכה לעולמה בשנת תשנ"ה-1995,
בגיל 81.
לאחרונה פניתי לתוכנית "המדור לחיפוש קרובים" של "קול ישראל"
בהגשת איזי מן וביקשתי לאתר את צאצאי הרבי זצ"ל,
כמו כן ביקשתי להשיג תמונה של הרבי ושל המצבה שלו.
דרך התוכנית השגנו את נכדו:
חיים דקל, כיום בן 73, גר בחו"ל, הוא בנה של מרגלית דודקביץ ז"ל.
שוחחתי עם חיים וגם קיבלתי ממנו מידע נוסף על הסבא זצ"ל.
שמו וזכרו של הרבי חיים שפירא זצ"ל כמעט ונשכח.
בית העלמין בפלוצק נהרס,
כולל קברו של הרבי זצוק"ל.
"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים"
ויהי רצון שיהיה מציץ יושר על
כלל עם ישראל.
אמן.

מאה שנה מלאו למותו של הרבי מפלוצ'ק זצוק"ל
שנרצח על ידי הפולנים
בשל היותו יהודי.
יאה וראוי שננציח את זכרו
על ידי הכנסת ספר תורה
לעילוי נשמתו.
אשמח שאנשים טובים יתרמו
את ספר התורה.

בצער רב וביגון קודר
אנו מודיעים בזאת על לכתו בטרם עת (בתאונת דרכים)
של חברנו
דודו פילס
קהילת אפיק מחבקת את טל והמשפחה.
יום ד' 25.03.2020 בשעה 11:00 תתקיים הלווייתו בבית העלמין בבני יהודה.
בשל הנחיות משרד הבריאות יוכלו להשתתף בלוויה עד 20 איש.
השבעה תתקיים בבית המשפחה בקיבוץ אפיק.

לשלמה בן עזרא ומשפחתו היקרה
אתכם באבלכם הכבד, על פטירת
יקירכם ללא עת
אלי בן יצחק (ג'לאל) ז"ל
ורבקה תבל"א
בנחמת ציון תנוחמו
נסים עוזר וב"ב
אליהו עזרא
ערן מרוז
והחברים מאיכילוב

אמנו וסבתנו האהובה
ורדה יהל
נפטרה בשיבה טובה

ההלוויה תערך בחוג המשפחה ביום שלישי י‎"‎ד טבת‎, 29.12.2020 ‎בשעה ‏‎15:30.‎
ניתן ללוות את המנוחה בטקס באמצעות אתר האינטרנט ‏www.yahal.net

השבעה תתקיים ברחוב חגי 11, רמת גן. בין השעות 9-13, 16-20‏‎.‎
בשל מגבלות הקורונה נבקש לתאם הגעה‎.‎
‎052-2728966 052-2596339‎

אלי, רון, איריס, לימור, אור, אור, ספיר, ירדן, שי, נמרוד, דן ואביב יהל

בית קיבוץ אפיק
משתתף בצערם של תמירה, מידד, יניב, אוריה וצור החתנים הנכדים
על לכתו של חברנו
מארק מילר ז"ל
שנקבר לצד רעייתו איה שנפטרה ממחלה ובנו יהל שנהרג בתאונה
בבית העלמין בקיבוץ עין גב
ביום ד' 30.12.2020

לזכרו של יוסף הוניג ז"ל.
מאת: ישראל זיסק
"לכבוד הח' יוסף הוניג, משואות יצחק.
הנדון: יום העצמאות.
אנו מודים לך ולחברי המקהלה
עבור הופעתכם הנאה בחגיגת
יום העצמאות האזורית.
תוך מאמץ מיוחד ולמרות קשיים
ארגונים תרמתם להצלחת החגיגה כולה.
בברכה,
משה מושקוביץ
ראש המועצה".
מכתב מתאריך: י"ג באייר תשי"ז, 1957.

בעקבות המעבר מקיבוץ למושב שיתופי,
וכמו משפחות נוספות מקיבוצים שונים של תנועת הקיבוץ הדתי,
הצטרפה למשואות יצחק גם משפחת יוסף וגרטרוד הוניג עם שלושת ילדיהם: ידידיה, יהודית ואילנה.
הם גרו בבית שקבלו לאחר מכן משפחת שמעון ז"ל ומרים תבדל"א לזר.
יוסף ז"ל נולד בשנת תרפ"ב-1922 בווינה שבאוסטריה.
בגיל 17 נתפס על ידי הגסטפו, אבל ניצל בנס וברח לאנגליה.
בחורף תש"ח-1947 עלה ארצה יחד עם אשתו ובנו ידידיה.
התחנה הראשונה הייתה קיבוץ יבנה.
במלחמת העצמאות נלחם בגבעה 69 עם גדוד של חטיבת גבעתי.
בשנת תש"ט-1949 עלה עם חבריו לגליל התחתון להקים את קיבוץ לביא.
בתקופת ההכשרה והקמת הקיבוץ התגלו כישוריו המוזיקליים
והוא הקים מקהלה של חברי הקיבוץ. כמו כן נשלח לקורס מנצחי מקהלות של קיבוצי האזור.
בשנת תשי"ד-1954 הצטרפה משפחת הוניג למשואות יצחק.
שם המשיך לנצח על המקהלה של המשק
ועל מקהלת הקיבוץ הדתי של קיבוצי הדרום ( יבנה, עין צורים ומשואות יצחק).
יוסף הוניג ז"ל עבד במשק כרפתן, כמרכז משק וכחבר וועדת חינוך.
בשנת תשכ"ו-1966, המשפחה עזבה את המשק ועברה למרכז שפירא,
שם עבד יוסף בהנהלת התיכון וכמנהל מחלקת
חינוך של המועצה שפיר.
הלך לעולמו בשנת תשנ"ז-1997 והוא בן 75.
"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".
אמן.

מקהלת משואות יצחק:
עיתון "הצופה" מחודש אייר של שנת תשי"ז-1957, דיווח על חגיגות יום העצמאות באבן שמואל:
"ביום העצמאות אחר הצהריים התכנסו כאלף תושבי האזור בכדי להשתתף בחגיגה האזורית
במרכז הכפרי החדש "אבן שמואל". בחלק האמנותי השמיעה מקהלת משואות יצחק בניצוחו של יוסף הוניג".

מאמצע שנות החמישים ועד סוף שנות השישים היתה מקהלה של חברות וחברי המשק שמנצחה היה כאמור יוסף הוניג ז"ל.
המקהלה התכנסה מידי שבוע וכן שרה להנאתה גם בשבתות.
החזרות התקיימו ב- "אולם הקולנע" או ב"חדר הקריאה",
המקהלה קיימה הופעות בעיקר באירועים פנימיים וחגיגיים של המשק.
יהודה אורן מספר: "כילד אהבתי מאד לבוא ולשמוע את החזרות בשבתות,
זה למעשה היה אחד ממופעי הבידור היחידים שהיו לנו אז".
בין חבריה היו:
חנה באום,
מרים חורש,
יסכה ברטפלד,
ציטה בן טל,
יפה קליין,
מרדכי גלבוע,
אהרון המר,
שמעון שילה,
אלי אליפז,
אהרון פורת,
ויהודה שפייר ז"ל
ויבדל"א:
יהודית שילה,
רחל דורון,
רבקלה נדיבי,
חדווה בן-ישר,
רחל סוקל,
חנה גלבוע,
יצחק וילדשטיין
ומאיר באום.
המקהלה שרה יצירות קלאסיות, שירים עבריים, קטעי תפילה ועוד.
להלן מקבץ משמות השירים:
1. "עמק".
מלים: רפאל אלירז.
לחן: מרק לברי.
2. "עגבניה".
מילים: יהודה קרני.
לחן: יואל אנגל.
3. "אומן ושוליה".
מלים: יוהן קונרד גרובל.
לחן: קרל פרידריך צלטר.
תרגום לעברית: אהרון אשמן.
4. "אשא עיני אל ההרים",
לפי מנגינת מנדלסון.
5. "זכרתי לך חסד נעוריך"("הבן יקיר לי אפרים"),
ועוד.
בסוף שנות השבעים נוסדה מקהלה עם מנצחת מכפר מרדכי,
מיכל זילבר ז"ל. למקהלה הזו קראו: "מיפעם", שזה היה
ראשי תיבות של: משואות, עין צורים, מרכז שפירא,
ניר גלים ובני דרום.

בנוסף ובלי קשר, קמו קבוצות שירה במטרה לשיר
באירוע מסויים ובאופן חד פעמי. קבוצה כזו היא לדוגמא
בצילום בו השרים מופיעים בחנוכת בית הכנסת בשנת תשכ"א-1961
ולאחר ההרחבה הראשונה בשנת תשל"ז-1976.

"הוֹי, הוֹי, הוֹי!
אַרְצֵנוּ עֲנִיָּה.
זַמְּרִי נִשְׁמַת כָּל חַי
שִׁירַת עַגְבָנִיָּה.

עַגְבָנִיָּה, עַגְבָנִיָּה!
אֶתְמוֹל רַק בָּאנוּ בָּאֳנִיָּה,
וּכְבָר נִשְׁקַפְתְּ מֵחֲמִיצָה
וּמִסָּלָט וּמִקְּצִיצָה –
גִּילָה, רִנָּה, חֶדְוָה, דִּיצָה,
וּמִסָּלָט וּמִקְּצִיצָה".
ציטוט מתוך שיר "העגבניה".

בצער רב אנו מודיעים על פטירתו בטרם עת של סבינו אחינו ואבינו האהוב עודד מאיר
ההלוויה תתקיים מחר בחיק המשפחה הגרעינית בלבד. השבעה תערך בזום
מבקשים לכבד את החלטת המשפחה
האחים: גדעון מאיר, גליה אור
הבנות: תמר, אורית ומיכל

חוסה (יוסף) ציקמן בעצב רב אנחנו מודיעים על פטירתו של אבינו וסבינו היקר והאהוב
חוסה (יוסף) ציקמן
הלוויה תתקיים בחוג המשפחה המצומצמת ביום שני ה-14/12/20.
יושבים שבעה בבית הבת, גליה שקד, אוריאל אופק 10, דירה 54, קומה 13, הרצליה.
ביקורי תנחומים בתיאום מראש.

רק לאחרונה נודע לי שדוד איננו עוד עמנו. היה לי העונג לעבוד תחתיו מהיום שקיבל אותי לראיון ולעבודה בסניף בית הקרנות ( יוני 1972 ) שם כיהן כסגן מנהל הסניף ועד שעבר לנהל את סניף שכ' גאולה. שמרתי עמו קשר גם לאחר מכן, כשעבר לנהל את סניף הדר הכרמל ושמחתי בשמחתו כשנשלח לפתוח ולנהל את שלוחת הבנק בלוס אנג'לס ואחר כך לפתוח ולנהל את שלוחת הבנק בפלורידה.
תנחומיי הכנים לתמר ולמשפחה. אזכור אותו תמיד ורק לטובה. יהי זכרו ברוך.
רפי יעקבסון.

דר אורי (הוריה) פלנדרהאורי נולד בשנת 1938 בפלויישט, רומניה, עלה לישראל בתחילת שנות ה-60
סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת ת"א
היה רופא בקופת חולים כללית בדימונה באמצע שנות ה-70
ובשנות ה80 וה-90 היה מוכר כמנהל מרפאת וינגייט בבאר שבע, וכמומחה
ביתר לחץ דם בבי"ח סורוקה, עד לפרישתו לגמלאות בשנת 2003.
היה בעל, אבא וסבא אהוב, כבר מתגעגעים,
המשפחה
לפרטים ניתן להתקשר לנעמי 054-5285522 או לדני 052-2851364

אבלים: האחות: רחל חוזז, האח: יוסי וסבינה אביב, האחות: יהודית ודני קולדן, האח: הרצל וריבה אביב.

למזל, ורד, אושרית, אסתי, צחי ולמשפחותיכם
כואבים, מבכים מרה ומחבקים אתכם
עם לכתו של חברנו היקר והאהוב
אליהו אביב ז"ל
משתתפים בצערכם העמוק, המשפחות:
אלעזר, גדות, דומברובר, זעירא, חיבה, לוי, קמאי, קפלן, שרר

המומים וכואבים אנו מודיעים על פטירתה של אהובתנו
רינה חן ז"ל
ההלוויה תתקיים בבית עלמין ירקון, שער הגאולה ביום חמישי, 19.11.2020, בשעה 14:00 תחת מגבלות הקורונה

יושבים שבעה בבית משפחת חן,
רחוב יהודה הנשיא 38, תל אביב
קומה 9, דירה 33. בשעות:
10:00-13:00
17:00-20:30 המשפחה האבלה

תמר כרמיבצער רב אנו מודיעים על פטירתה של אמנו וסבתנו, תמר כרמי ב – 21.07.2020.
תמר כרמי, בשם נעוריה תמר במברגר, נולדה בירושלים, התרצ"ט, 1939. אמה, הציירת רות רחל במברגר, ברחה מגרמניה לפני פרוץ המלחמה. אביה, אורי פרנץ במברגר, עזב את גרמניה לאחר שפוטר מעבודתו בבנק ועלה לפלשתינה. תמר, בתם היחידה, נולדה לאחר תלאות רבות שעברו הוריה. תמר גדלה בירושלים, רחביה. במהלך מלחמת העולם השנייה, אביה התנדב לצבא הבריטי ושירת במצרים. הוא אף לחם במהלך מלחמת השחרור, שם נפצע מרסיס ברגלו. בזמן העדרו, שמרה אמה של תמר בעמדה הצופה על עמק המצלבה, יד אחת אוחזת מכחול ויד שנייה נשק. במהלך המצור על ירושלים, תוך חשש כבד לחייה, נשלחה תמר, ילדה רזה ובתת תזונה בשיירות משוריינות אל דודתה בתל אביב. בדרך נעצרה השיירה במטח כבד של יריות, ולאחר שעות מרובות חולצה השיירה והמשיכה בדרכה. בתל-אביב, נדהמה תמר הצעירה לראות את התל אביביים יושבים בבתי קפה ומבלים, כביכול אין מלחמה בארץ. תמר סיימה את בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, והתגייסה לצבא, שם סיימה קורס קצינות. בשחרורה החלה בלימודי משפטים, אך הגורל רצה אחרת. במסיבה של יהודה עמיחי (שהפך לידיד של תמר במהלך השנים), הכירה את בעלה לעתיד, גדעון, סטודנט צעיר לפיזיקה, אשר היה בחופשת מולדת מלימודי דוקטורט באנגליה. לאחר שלושה שבועות נישאו, הזוג הצעיר עבר לאנגליה, ולאחר מכן לשתים עשרה שנים לניו יורק, שם רכשה תמר את השכלתה כאדריכלית פנים, ועבדה על פרויקטים שונים, כולל עיצוב תפאורה לתיאטרון, תכנון משרדים, תכנון בתי חולים, ועוד. עם חזרת המשפחה לארץ בשנות השבעים נבחרה לתכנן את פנים בית החולים שערי צדק, תוך שהיא מביאה לארץ חדשנות ותפיסה מרחבית שלא היו קיימים בתכנון בתי חולים בארץ באותה תקופה. לאחר מספר שנים של עבודה כשכירה, פתחה משרד עצמאי עם חברתה והקולגה שלה, ליאורה וינוגרד, וביחד תכננו ועיצבו את הפנים של המבנים הבולטים בירושלים ובישראל, כולל שלושה עשר בנייני עיריית ירושלים, כנסת ישראל, מבני ממשלה, יד ושם, בית הלוחם, אכסניות נוער (רבין, מצדה , בית שאן), ועוד. במסגרת עבודות אלו, הציגה בפני עולם מבני הציבור את תכנון ה – open space המשרדי. עיצוב איכותי, נעים ופונקציונלי, החורט על דגלו את הקונספט 'פחות שווה יותר' less is more……… . תמר נפטרה ביולי 2020, הותירה אחריה שלושה ילדים, נכדים, וחללים מעוצבים בכל רחבי הארץ.

בצער עמוק אנו מודיעים על פטירתו של בעלי, אבינו, אחי וסבנו
שלום פרי ז"ל
ההלוויה תתקיים ביום חמישי 12/11/2020
בשעה 14:00 בבית העלמין החדש בבאר-שבע
יושבים שבעה בבית המשפחה ברח' רמב"ם 70 קומה 14, באר-שבע
המשפחה האבלה.

אבלים: אשתו: יהודית פרי, בנו וכלתו: בוקי ורוני, בניו: אלון ואסף, אחותו: נוטרה מיכאלי, נכדיו: דניאל, נדב, יותם, מתן וניצן וחבריו.

כואבים את פטירתו של חברנו
לעבודה (לשעבר)
אליהו (אבי) שושן ז"ל
בן לוי ז"ל ומסעודה
הלוויתו נערכה ביום 2.11.20, בבית העלמין ירקונים
יושבים שבעה ברחוב ארבר מנחם 6 תל כביר, תל אביב
משתתפים בצער המשפחה
בנחמת ציון תנוחמו

בצער עמוק ובכאב אנו מודיעים על פטירתה של אמנו וסבתנו האהובה
בת יטה וד"ר הרצל קוק ז"ל
ההלוויה התקיימה ביום שלישי 27.10.2020, בית עלמין קרית שאול
יושבים שבעה בבית המנוחה, רחוב אברהם בויאר 16 תל אביב קומה 5
האבלים:
דוד ארבל וקרן שביט, דורית ארבל, דובי ואפרת ארבל, דין ונועה ארבל

אבלים: ילדיה: דוד ארבל וקרן שביט, דורית ארבל, דובי ואפרת ארבל, דין ונועה ארבל, אחיה: תדי והלגה קוק, נכדיה: רון, יהלי, רומי, מאיר, אסף, הילה, ישי, נדב, עדי, שירה, עלמה ואיתן והמטפלת: Bernadette.
ביקורי ניחומים בתיאום מראש.
המנוחה הייתה בתם של יטה וד"ר הרצל קוק.

בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של
יוסי
בן זוג וחבר ליפה, סבא לגילי, תמיר, ענבר ורעות, אבא לאדם ולירון, וחם לליאת ולאלה

בן דודנו האהוב
סרן אבנר בן יוסף הי"ד
בן דודינו שושנה וחיים ז"ל מאביחיל – נפל ממש היום לפני 47 שנה בתעלת סואץ
ניחומים מקרב לב לחנה'לה, הילדים והנכדים
זיכרו היקר של נרה'לה לא ימוש מלבנו לעד !!!
בברכה, יוסי דה ליאון, פתח תקווה – כ"ג בתשרי ה'תשפ"א
www.izkor.gov.il/%D7%90%D7%91%D7%A0%D7%A8%20%D7%91%D7%9F%20%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/en_b87da7970371d97a58b199f53a11649d

ברוך דיין האמת
בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים על פטירתה של
אמנו אחותנו וסבתנו האהובה הטובה והמסורה
מרת נעמי הרטמן ע"ה
אלמנת ר' מנחם יחזקאל ז"ל בת ר' ישראל הלוי שפירא ז"ל
ההלוויה התקיימה ביום רביעי, ד' חוהמ"ס, י"ט תשרי
יושבים שבעה ממוצאי שמחת תורה בביתה רחוב התיכון 32 א', חיפה
עפ"י הנחיות משרד הבריאות
המשפחות האבלות:
הרטמן, שפירא, הראל
מאור, כרמלי, גוזמן, לוזון, שפיצר, מורביה

הנהלת בית הכנסת המרכזי ע"ש יעקב יצחק שלינקה ראשון לציון, רב בית הכנסת וציבור המתפללים אבלים על פטירתו של מתפללנו היקר,
אלימלך ב"ר ברוך קרויטורו
ומוסרים תנחומים לבנים, לכלות, לנכדים ולנינים.
המנוח, ניצול שואה, יוצא העיר דורוחוי (Dorohoi) ברומניה, הלך לעולמו בי"ז בתשרי תשפ"א והובא למנוחות בבית העלמין גני אסתר ראשון לציון בי"ח בתשרי תשפ"א.
השבעה בחוג המשפחה עקב המצב.
טלפונים לניחום אבלים:
ד"ר סונל קרויטורו: 050-9664585
ד"ר מיליאן קרויטורו: 050-6267312

אבי סבינו דודנו וחמי היקר האיש הלבבי ונעים ההליכות נפטר לאחר יסורים.

ההלויה נערכה אתמול בחוג המשפחה עקב מיגבלות הקורונה
השבעה בחוג המשפחה לאור מגבלות הקורונה נא להימנע מביקורי תנחומים.
ניתן לצור קשר לטלפון 0505833815 חגית.
יהי זיכרו ברוך

בס"ד,
לזכרו של אהרון שניידר ז"ל
מאת: ישראל זיסק
במלחמת העצמאות התפרסם קבוץ נגבה
בעמידת הגבורה שלו נגד כוחות עדיפים של הפולש המצרי.
כארבעת אלפים פגזים נורו לעבר הישוב.
השם נגבה נעשה לסמל של עוז, גבורה וחירוף נפש.
אהרון שניידר ז"ל נהפך לאגדה ולסמל עוד בחייו,
לאחר שבלם את הטנק המצרי בשערי הקבוץ באותה מלחמה.
לאחרונה סיפר לי אמציה בנו, סיפור מיוחד על ספר התנ"ך אשר היה שייך לאביו ז"ל.
להלן הסיפור:
בתערוכה בחדר הנשק של מוזיאון גבעתי ב"מצודת יואב",
מוצב ספר התנ"ך של אהרון שניידר ז"ל.
ייחודו של הספר שרסיס של פגז שירו המצרים, פגע בו בתקופת הקרבות הקשים.
הרסיס פגע בספר, אך לא גרם נזק משמעותי לספר.
הפסוקים בספר לא נפגעו.
הספר יצא לאור בלונדון שבאנגליה בשנת תרצ"א, 1931.
המיוחד בספר שהוא מתורגם עם פרוש לאידיש
על ידי אדם בשם: מרדכי שמואל ברגמן.
בראש הדף כתוב בכתב יד: אהרון שניידר.
הספר ניתן לו כמתנת ברכת הדרך על ידי הוריו, ערב עלייתו ארצה.
הספר היה בבייתו עד לפטירתו בשנת תשמ"ד 1984.
לאחר פטירתו, אמציה אשר היה עסוק בפינוי החפצים מהבית,
הוא לא ראה חשיבות מיוחדת בספר והוא שקל אף לוותר עליו.
דרורי למדן מהילדים הבוגרים של הקבוץ,
כאשר שמע על כוונתו של אמציה, עודדו למסור את הספר
למוזיאון "גבעתי", בנימוק שמדובר בנכס ובערך היסטורי
ואכן ספר התנ"ך נמסר למשמרת למוזיאון "גבעתי".

להלן ציוני דרך בחייו של אהרון שניידר ז"ל:
נולד בשנת תרס"ז- 1907 בקוסטופול שבפולין
בן לחסיה ולייב.
בבית הוריו גדלו חמישה ילדים. ארבעה בנים ובת.
בנערותו הצטרף לתנועות "השומר הצעיר" ו"החלוץ".
עלה ארצה בשנת תרצ"ג- 1933.
ממייסדי קבוץ נגבה בשנת תרצ"ט- 1939.
במלחמת העצמאות יצא שמו ברבים כמי שהשליך
בקבוק "מולוטוב" לעבר הטנק המצרי שניסה לחדור לקבוץ וגרם לנסיגתו.
כך סיפר לימים אהרון:
"התכופפתי, ואחרי שהוא ירה הרימותי את הראש ויריתי.
זרקתי את הבקבוק, אך הוא הפסיק לבעור.
חזרתי לעמדה והתחלתי לירות לפתחי הצריח של הטנק.
זה היה טנק עם צריח עגול, ובו אשנבים,
והמצרי מיהר לסגור אותם ולא יכול היה לראות.
הטנק פנה ונסע.
אני רצתי למטה להודיע.
כשחזרתי, הוצאתי בקבוק קוניאק
ואמרתי לחיילי התגבורת שהגיעו:
חבר'ה, נשתה לחיים! ואז פרצתי בבכי".
לאחר המלחמה, עבד במשך עשרות שנים בנגריה.
בתקופות שונות מילא תפקידים נוספים בקבוץ, כגון:
מזכיר, רכז ועדת חינוך וסדרן עבודה.
אהרון שניידר הלך לעולמו בתאריך י"ד בסיון תשמ"ד, 1984
והוא בן 77 במותו.
היה נשוי לאסתר ז"ל ולהם נולדו שלושה ילדים ונכדים.
"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".
אמן.
לזיכרו נכתב השיר:
"הבלדה לאהרון שניידר".

הבלדה לאהרון שניידר
עיבוד העדות – אמנון בקר (לחן מאיר מינדל)
בדרך לעמדה פגז התפוצץ, וכיסה את שתי רגליי בעפר
בדקתי אם הן עדיין שלמות, ואז פתאום התחילה ההפגזה.
בתוך עמדה שש היו רק מוריץ ותמר ועוד חייל מגבעתי,
פתאום אני ראיתי בתוך מסך עשן, טנק מעבר לתעלה
טנק מעבר לתעלה! ראה החבר אהרון שניידר
הוא אהרון שניידר, בנו של לייב שניידר, עושה הפרוות מקוסטופול
הטנק עלה על התעלה, שהייתה מחוזקת בפחים
פח אחד קפץ והסתיר את העמדה מאלה שישבו בתוך הטנק
מולוטוב! בקבוק! צעקתי למוריץ, אך מוריץ נפגע ולא שמע
תמר* ואני נשארנו לבד, היא ספגה רסיסים ביד.
רק תמר ואני נשארנו, ראה החבר אהרון שניידר
הוא אהרון שניידר, בנו של לייב שניידר
עושה הפרוות מקוסטופול.
המצרים הפסיקו לירות מרחוק, כי הטנק עמד בטווח האש.
מרחק קטן, בקושי שני מטרים, היה בין הטנק לעמדה.
תמר! מלאי כדורים בטומי! הטומי נעצר בגלל החול
נשאר לי בקבוק מולוטוב אחד, יצאתי החוצה וזרקתי.
בקבוק אחד נשאר בעמדה, ראה החבר אהרון שניידר
הוא אהרון שניידר, בנו של לייב שניידר, עושה הפרוות מקוסטופול
ראיתי, הטנק נוסע לאחור, לא ראה שום דבר, היה אין-אונים
מולו עמד הבית, נראה שהוא פחד, הוא לא ידע מה צפוי לו
הרי הם חשבו שנגבה שלנו היא בטח מבצר בלתי רגיל
הטנק נסוג, אני הוצאתי קוניאק. חבר'ה, בכיתי, חבר'ה, לחיים!!
חברה נשתה לחיים, לחיים!!! בכה החבר אהרון שניידר
הוא אהרון שניידר, בנו של לייב שניידר, עושה הפרוות מקוסטופול."

בס"ד,
יוסף יעקבזון ז"ל.
מאת: ישראל זיסק.
יוסף יעקבזון ז"ל תרם תרומה חשובה
לביטחון ישראל בשנותיה הראשונות של המדינה.
להלן ציוני דרך בחייו של האיש:
יוסף יעקבזון בן אליעזר וסוניה.
נין לקונה אדמות המושבה רחובות וממיסדיה.
נולד בירושלים בתאריך: י"ד בחשוון תרס"ח- 22.10.1907.
בוגר בית הספר "העממי" ברחובות וגימנסיה "הרצליה" בתל אביב.
עסק בחקלאות ובפרדסנות.
בשנת תרצ"א-1931 נשא לאישה את רעיה. לזוג נולדו שני בנים: רם וגיא ז"ל.
היה מפעילי "התאחדות האיכרים" ומראשי "מכבי" ישראל.
בשנות החמישים ניהל את חוות יעקבזון",
אשר היתה חווה חקלאית באזור
"גבעת התאנים" בשדות משואות יצחק.
בתחום הבטחוני:
יוסף היה חבר המפקדה הארצית של "ההגנה".
במלחמת העצמאות היה מראשי משרד הביטחון וראש אגף אספקה וקניות של צה"ל.
היה ממקורביו של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן גוריון ומעוזריו הבכירים.
עם סיום עבודתו במשרד הביטחון, ניהל את "קרן דוד בן גוריון".
קיבל את אות "יקיר מכבי".
יוסף יעקבזון הלך לעולמו בתאריך: י"ב באדר תשנ"ד-1994.
בן 87 היה במותו.
הובא למנוחות בבית העלמין ברחובות.
"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".
אמן.

אבלים ועצובים על לכתה ללא עת של אחותנו היקרה
חוה רוזן ז"ל
אלמנתו של אליעזר-טיבי רוזן ז"ל, בת אירמגארד וברונו גולדשמידט ז"ל, שהלכה לבית עולמה בליל שבת קודש פרשת האזינו – אור ל-ח' בתשרי תשפ"א.
ההלוויה התקיימה במוצש"ק בירושלים
תנחומים מכל הלב לכל שבט רוזן הנרחב – בארץ ובחו"ל – ל בנות ול בן היקרים לאוי"ט, לנכדים ולנינים. בזכרה הטוב של חוה היקרה ע"ה ננוחם כולנו
המקום ינחם את כל האבלים בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא נוסיף דאבה עוד
ת.נ.צ.ב.ה
משפ' מיכה גל ז"ל, תמי דה ליאון ומשפ', שמוליק גל ומשפ', אלי גולדשמידט ומשפ'

בס"ד,
לזכרם של נתן ושושנה נהוראי ז"ל
מאת: ישראל זיסק
השבוע, בתאריך ו' בתשרי, בימי "עשרת ימי תשובה",
חל יום הזיכרון לר' נתן נטע נהוראי ז"ל,
אביו של הרב מאיר נהוראי שיבדל"א.
39 שנים לפטירתו.
נתן נטע נהוראי נולד בשנת תר"פ-1920
בעיר פוזנן שבפולין.
בנם של יחיאל מאיר ומנוחה ליכטיגר ז"ל.
נקרא על שמו של סבו מצד אימו: נתן נטע שיניאק ז"ל.
הם היו ארבעה אחים ואחיות.
המשפחה עלתה ארצה בשנת תרפ"ב-1922
כאשר לנתן מלאו שנתיים ימים.
לאחר עלייתם המשפחה התגוררה בפתח תקווה.
הוריו של נתן עבדו לפרנסתם:
מנוחה בליטוש יהלומים
ויחיאל מאיר כמורה בבית הספר "תחכמוני בתל אביב.
נתן כילד, למד ב"נצח ישראל" בפתח תקווה.
בשנת תש"ט(1949) התחתן עם שושנה רייזל לבית הפטקה.
היתה להם זוגיות מיוחדת.
שושנה ז"ל, היתה "אוד מוצל מאש".
הם הכירו שכתוצאה שנתן רצה להתחתן עם ניצולת שואה.
הוא ראה בכך אידיאל. דודתו דיברה עם בעלה
והוא הציע את אחייניתו. הדודים הם אלו שעשו את השידוך.
שושנה נולדה בשנת תרפ"ו-1926 בקוז'מינאק שבפולין.
בת למנחם מנדל ושרה הינדה.
בתקופת השואה היתה במחנה בלודז' ומשם הועברה למחנה אושוויץ.
במחנה השתתפה ב"מצעד המוות" סטוטוף.
היא היחידה ממשפחתה שניצלה.
כל משפחתה נספתה:
הוריה:
מנחם מנדל ושרה הינדה.
אחיה:
שמואל, מרדכי וערש לייב
ואחיותיה: לאה וצירה ז"ל.
לאחר המלחמה, בשנת תש"ז-1947, ניסתה לראשונה לעלות לארץ ישראל,
עם אוניית המעפילים: "הנגב", אשר היו בה כשש מאות מעפילים.
הבריטים עצרו את האונייה בשערי הארץ,
לא אפשרו לעולים לרדת והאוניה הפליגה לקפריסין,
שם היתה תקופה במחנה עצורים.
לאחר הקמת המדינה, שושנה עלתה ארצה
וכעבור תקופה קצרה הכירה את נתן נהוראי.
לאחר חתונתם נתן למד הוראה.
עשה דוקטורט במקרא על רבי יוסף קרא (פרשן מקראי).
עבד בצעירותו בליטוש יהלומים
ולאחר מכן בהוראה.
לימד בבתי הספר "תחכמוני" ו"בילו".
עם הזמן טיפס והגיע להיות מנהל המחלקה המקצועית
בהסתדרות המורים הארצית.
בשנות השישים נהג לכתוב ולפרסם מאמרים בעיתון "הצופה"
בנושאי מערכת החינוך,
כמו למשל:
"אהבת ישראל",
"כבוד המורה",
"קולו של מחנך בישראל",
"זהותו הציבורית של המחנך בישראל",
"החינוך העל יסודי בישראל"
ועוד.
המשפחה התגוררה ברחוב בזל 38 בתל אביב.
ונולדו להם ברוך השם ארבעה ילדים:
יעל, מרים, מנחם ומאיר.
שושנה האם היתה עקרת בית.
הדוד והדודה ר' שמואל מרדכי שרצקי ורעייתו ז"ל, אשר הכירו בין ההורים,
היו חשוכי ילדים, והם היו לילדים כסבא וסבתא.
נתן היה ממתפללי ב"בית החסידים הכללי גור" ברחוב בן יהודה.
בתאריך ו' בתשרי תשמ"ב הלך לעולמו בגיל 61 בלבד,
והוא נטמן בבית העלמין "סגולה" בפתח תקוה.
על המצבה נכתב:
"איש צנוע, תם,
ישר דרך וירא אלוקים.
מוקיר רבנן וקובע עיתים לתורה.
רודף צדקה וחסד.
עוסק בצרכי ציבור באמונה.
אוהב ואהוב על הבריות.
ר' נתן נטע נהוראי ז"ל
בן ר' יחיאל מאיר ז"ל.
נפטר ו' בתשרי תשמ"ב.
ת.נ.צ.ב.ה".

שושנה זכתה ברוך השם להשתתף בחתונות ילדיה,
ובשמחות הולדת נכדיה וניניה.
נהגה לבקר פעמים רבות במשואות יצחק, בעיקר בראש השנה,
כאשר התארחה אצל בנה הרב מאיר ועידית כלתה.
רק לעת זקנה, כאשר מצבה הבריאותי היה בנסיגה,
הסכימה לספר את אשר עברה בתקופת השואה.

28 שנים לאחר פטירתו של נתן בעלה האהוב,
הלכה לעולמה שושנה בגיל 83.
נטמנה סמוך לבעלה ז"ל בבית העלמין סגולה בפתח תקוה.
על המצבה נכתב:
"אשת חיים עטרת בעלה.
אמא וסבתא אהובה,
צנועה וישרת דרך,
יראת אלוקים ומשכמת לבתי כנסיות.
התברכה ברוח חוכמה
ובינה, עצה וגבורה.
קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה.
שושנה רייזל נהוראי ז"ל
בת ר' מנחם מנדל ז"ל
נפטרה כ"ח שבט תשס"ט
ת.נ.צ.ב.ה.

על המצבה הנציחו גם את
קרובי משפחתה של שושנה
אשר נספתה בשואה.
"תהא נשמתם של נתן ושושנה
צרורה בצרור החיים"
ויהיו מליצי יושר על כלל עם ישראל.
אמן.

בצער רב אנו מודעים על פטירה בשיבה טובה של
אימנו וסבתנו
שנפטרה בשיבה טובה ב-21 בספטמבר 2021. רחל היקרה היתה ניצולת שואה ושורדת אמיצה. נפטרה בבית שכל כך אהבה בגיל 92. יהיה זכרה ברוך