בס"ד,
לזכרו של חיים צבי לבון ז"ל.
מאת: ישראל זיסק
שנה מלאה לפטירתו של חברנו היקר חיים צבי לבון ז"ל.
חיים צבי לבון ז"ל, אוד מוצל מהשואה,
נולד בצ'כיה, בכפר הוקליווי באזור וולווצקי,
בתאריך: כ"ב בחשון תרפ"ט (6.11.1928),
לאהרון וייס ולרוזה לבית נימן.
אביו היה סוחר בקר ואימו היתה תופרת.
חיים צבי ז"ל היה השלישי מתוך שישה ילדים.
גדל באווירה דתית.
חיים צבי למד בבית ספר וב"חדר".
כבר כילד ידע לדבר מספר שפות:
אידיש, צ'כית, הונגרית ורוטנית.
תוך זמן קצר אזור הולדתו עבר לשליטה
של שלוש מדינות: צ'כיה, הונגריה ורוסיה.
בתקופת השואה ניספו כמעט כל משפחתו:
האבא: אהרון,
האמא: רוזה,
האחים: אברהם יוסף וישראל דב
והאחיות: רחל וציפורה ז"ל.
חיים צבי כילד היה בגיטו מונקאץ',
ולאחר מכן במחנה אושוויץ.
עם שחרורו היה במוסד לילדים בבודאפשט שבהונגריה
ולאחר מכן, במוסד "בני עקיבא" לילדים בעיר.
בשנת תש"ז-1947, נעשה ניסיון ראשוני לעלות לארץ ישראל.
לאוניית המעפילים קראו: "הנגב" ובה שש מאות מעפילים
והיא הפליגה דרך צ'כיה, גרמניה וצרפת.
הבריטים עצרו את האונייה, לא איפשרו לעולים לרדת
והאונייה עשתה דרכה לקפריסין.
לאחר כחצי שנה במחנה בקפריסין,
האונייה הפליגה שוב לארץ ישראל למחנה עתלית.
משם חיים צבי נשלח עם קבוצת יתומים לפנימייה של "עליית הנוער" בכפר הרואה.
המורה שלהם היה חברנו מרדוק ז"ל.
במקביל הם עבדו אצל חברי המושב.
עם פרוץ מלחמת העצמאות המדריכים
שלהם גוייסו והם פוזרו בקיבוצים.
חיים צבי נשלח לקבוצת יבנה, שם השתתף בחפירות שוחות.
עם שובם של חברי גוש עציון מהשבי הירדני,
חיפשו צעירים שיקימו את משואות מחדש באדמות שפיר.
הנקודה הוקמה תחילה במבנה בית הספר הערבי בסואפיר.
חיים צבי ז"ל היה בין עשרת החברים הראשונים שהובאו למשימה.
הוא חיבר לראשונה את החשמל למחנה.
"מתחתי כבל מהגנרטור שבמכניקה דרך השדות
לחדר האוכל והרפת".
באחת מן הימים הראשונים הגיעו למשק קבוצת עולות חדשות משדה אליהו.
בין הבנות היתה אסתר, רעייתו לעתיד.
אסתר בת לחנה ויצחק פרץ ז"ל.
נולדה במרוקו, בתאריך א' באדר תרצ"א(1931).
לאסתר וחיים צבי ז"ל נולדו ברוך השם שבעה ילדים,נכדים ונינים.
ורדה הבת מספרת על חוויה מיוחדת מתקופת הילדות:
"כשהיינו ילדים היתה תקופה שאבא
עבד בהאחזות נחושה.
בסופי שבוע נסענו כל המשפחה להיות איתו
(היינו ממש קטנים, רק אהרל'ה, אני ושלומית).
זו היתה חוויה נהדרת.
היה להם בהאחזות דיר כבשים
ובשבת היינו יוצאים עם אבא
ועם הכבשים למרעה".
חיים צבי ז"ל פעל רבות למען עליית אחותו היחידה שינדל ז"ל ששרדה את השואה.
בתחילת שנות השבעים שנדל ז"ל ומשפחתה עלו בחשאי
לארץ כשעדין לא התאפשר לעלות מברית המועצות.
במשק עבד באינסטלציה, מסגריה, מכניקה עדינה, מוסך ונהג בית.
היו לו "ידי זהב" ותחביבים רבים.
הוא בנה לביתו רהיטים, כולל כסאות ושולחן האוכל.
כופסאות אחסון לאוכל מנירוסטה, קולבים למעילים,
אופניים לילדים ועוד.
את המרפסת בנה במו ידיו.
כולל סוכה נפתחת ומתקפלת על הגג בכניסה לביתו.
אהב להתעסק בנפחות ונחושת.
הכין כדים מלאים בזיתים שקטף בכל האזור.
בנוסף מהפרות העונה הכין לדר, ושימורים
ובעיקר יין. מאחורי הבית היה מפעל קטן
של כדי יין וכדי זיתים.
בחצר בייתו גידל יונים.
חיים צבי ז"ל התמיד לפקוד מידי יום את בית הכנסת
והיה משתתפי שעורי הגמרא של לוזר ז"ל.
אסתר רעייתו ז"ל עבדה במסירות כאחראית בית כנסת.
ב-ט"ו באלול תשע"ב (2012) הלכה לעולמה בגיל 81.
כעבור שבע שנים, בתאריך ה' באלול תשע"ט חיים צבי ז"ל
הלך לעולמו בשנת התשעים לחייו.
אסתר וחיים צבי ז"ל הלכו לעולמם בחודש אלול,
שהוא חודש הרחמים והסליחות.
יהי רצון שיהיו מליצי יושר
על כלל עם ישראל
ו"תהא נשמתם צרורה
בצרור החיים".
אמן.