אבלים: דובי שילוח, מיכל, שחר, מעיין ואורי יעלה; אהוד, אנה, ליאת אלני ופבלו; אבנר ואיימי; כרמי ושרי גילון ובני ביתם והמשפחה.
ההלוויה תתקיים ביום ה' ה- 14.07.16, בשעה 18.00, בית עלמין כפר נחמן, רעננה.
יושבים שבעה בבית משפחת שילוח, רחוב ההגנה 54, רעננה, בין השעות 10.00 – 13.00, 16.00 – 21.00.
החברים מימי בית הספר בירושלים: יעל וגדעון הרמל, רותי ונתן שניר, פנינה ומיכאל קרפין, נעמי ועמירם כהנר, שושי ויאיר שפון ורותי ויורם בייט אבלים ומנחמים את דובי, מיכל, אוהד, אבנר ומשפחות גילון ושילוח על מות יקירתם.
דובי יקר,
הבשורה המרה הגיעה אלינו דרך חיה לחמן.
אבדה גדולה לך ולמשפחתך. יעל היתה אשת חייל אמיתית, פרח שקמל וממש איננו עוד. קשה לנו לתאר אותך ללא יעל. אישה יפה, חכמה, תומכת, אוהבת שנלקחה ממך. זכרה יהיה תמיד ברוך. היא תשאר בלבינו לעד כשם שהכרנו אותה לפני חמישים שנה.
מאחלים לך שיהיה לך הכוח לצעוד הלאה. זה לא פשוט, אך זה סיפור החיים.
חזק ואמץ,
מחבקים, שמואל ונעמי
לדובי ולכל המשפחה, קבלו תנחומי על יעל, החכמה ונעימה, אשה חמה וידידותית שאני זוכר מילדותנו ומהפגישות הזדמנות משך השנים. מיכה אבנימלך
כואב. מי שלא הכיר את יעל לעולם לא יוכל להאמין לתיאור דמותה. זו היתה זכות להכיר אותה, והיא העשירה את חיינו. תנחומינו, ואנחנו יודעים שאין ניחומים. בוכים, רותי ומאיר עוזיאל
דובי וכל המשפחה היקרה,
היתה לי הזכות לעבוד עם יעל במכללה שנים אחדות. יעל היתה אישיות מדהימה ויוצאת דופן ונשתלבו בה יופי, חכמה, נועם הליכות, יכולת הכלה, פירגון, הבנה ומה לא. אהבתי לעבוד איתה ואהבתי אותה.
הלב מסרב להאמין שכבר איננה איתנו.
הלואי ובזכרונות הטובים ממנה, תוכלו למצוא נחמת מה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
למשפחות גילון ושילוח,
מי שהכיר את יעל לא הכיר נשים רבות כמוה. מצד אחד נבונה, רגישה, אכפתית,מקצועית מאד בתחומה, ומהצד האחר יפה, ומרשימה בנעימותה. עבדתי עם יעל בבית-ברל שנים והוקסמתי מאישיותה. הרבה טרם זמנה הלכה מאיתנו ואין מילים לתאר את האבדה. ניחומים מאיריס גרייצר.
דובי יקר,
יעל ואני היינו מורות בצבא, בשיכון ד בבאר שבע.
מאז, פגשתי אותה פעם אחת ויחידה בלונדון, בבית האופרה. אז כבר היתה נשואה לך.
אהבתי אותה מאד. זו אבדה עצומה.
חיפשתי אותה בגוגל לפני כמה דקות עקב ראיון שראיתי עם אחיה , כרמי. ופתאום – מודעת אבל.
עבורי, יעל תישאר כפי שהיתה לפני יותר מחמישים שנה. כואב.
דובי יקר,
יעל ואני היינו מורות בצבא, בשיכון ד בבאר שבע.
מאז, פגשתי אותה פעם אחת ויחידה בלונדון, בבית האופרה. אז כבר היתה נשואה לך.
אהבתי אותה מאד. זו אבדה עצומה.
חיפשתי אותה בגוגל לפני כמה דקות עקב ראיון שראיתי עם אחיה , כרמי. ופתאום – מודעת אבל.
עבורי, יעל תישאר כפי שהיתה לפני יותר מחמישים שנה. כואב.