אבלים: ילדיה: אפרת ז"ל, מיכל ודורון גוטסמן, יורם בר עקיבא, נכדיה: יותם ולירז, רוני ועידן וניצן, אחותה: אלונה נוה ומשפחתה.
ההלוויה התקיימה ביום ב' ה- 07.12.20.
יושבים שבעה בהתאם למגבלות הקורונה.
המנוחה הייתה אשת חינוך.
אבלים: ילדיה: אפרת ז"ל, מיכל ודורון גוטסמן, יורם בר עקיבא, נכדיה: יותם ולירז, רוני ועידן וניצן, אחותה: אלונה נוה ומשפחתה.
ההלוויה התקיימה ביום ב' ה- 07.12.20.
יושבים שבעה בהתאם למגבלות הקורונה.
המנוחה הייתה אשת חינוך.
3 תגובות
תנחומי למשפחה שלא תדעו צער
משתתף בצערה העמוק של המשפחה.
המחנכת המדהימה שלי בבי׳ס דנמרק.
חכמה, אנושית ומקור להשראה.
גיא גורן
מיכל ודורון גוטסמן, יורם בר עקיבא, אלונה נוה וכל המשפחה
אנו משתתפים באבלכם על לכתה של עדינה
כבנה של חברתה הטובה של עדינה [נילי קמינר] זכיתי להכיר מעט את עדינה שהיתה אשה מעוררת השראה
אני מעתיק לכאן את השיר שכתבה עדינה והקריאה כמספד לזכרה של אימי[חברתה הטובה] נילי
ודאי תמצאו בו נחמה:
התנועה ובית הספר (ובהחלט בסדר הזה) היו העולם;
המהות, החובה שבשתי המסגרות,
שלגבי הראשונה – הסכמנו, טיפחנו ואהבנו,ואף הגדלנו עשה,
ונגד השנייה – מחינו ומרדנו –
הזכות והחובה לעשות ולהיות – בסדר הזה – היו העולם!
התנועה ובית הספר –
הטרדות והשמחות הקטנות של יומיום,
פנים החלטיים ונחושים מכסים על כאבי-נעורים ורגשת-לב;
הרבה חברות וקרבת-נפש, וגעגועים ותקווה לימים אחרים,
וחזון ואמונה ותום –
וחלומות…
וכל רגע מלא בסערה, בציפייה אל הנשגב, אל הלא ידוע,
אל כל מה, שאחר-כך ידענו, שברובו
נותר דמיון – חלום נעורים שגז.
ובמעשה: הפעולות, החניכים, הטיולים, המחנות
(גם קצת לימודים ובחינות), תקופת ההכשרה, והקיבוץ,
והחתונה המשותפת וענת ואפרת שלנו,
שנולדו באותו שבוע…
ומאז, נפגשנו באירועים המפגישים אנשים,
שדרכיהם כבר נפרדו; בשמחות ובכאב, לפעמים גם באקראי;
וכבר מזמן לא כל-כך חשוב מה היינו, או מה רצינו ולא היינו;
ומה שנשאר מאותם ימים, וכן חשוב –
חברי ילדות יקרים, שתמיד הם, באותה נאמנות, קיימים ושמורים,
וכל העולם והשנים לא יוכלו להמירם, ומשהלכו, לנצח לא יפוג זכרם.
אם נשכיל לקבל את המוות כהמשך החיים,
נאמין שאי-שם, אי-פעם בוודאי ניפגש, כולנו!
עדינה בר – עקיבא